חייתי בלעדייך יותר ממה שהייתי איתך

יש משהו בתוכי שלא הייתי יכולה להגדיר,


אך זאת עוד דרך שאני אלייה להגיע לא יכולה בכוחות עצמי,


תספר לי על השיר שהיית לי שר אם היית יכול, תדמיין איתי את הנגיעות עם היית קרוב,


ואת המילים שלא נאמרות בוא איתי תגלה כמו שעד עכשיו אתה עושה, דרך העיניים ככה הן מדברות מי כמוך יודע זאת היטב מאוד.


 אני עוצמת לאט את העיניים בדרגה ולפני שהן סגורות הן רואות אותך וכשהן עצומות הן מדמיינות אותך אך כשהן פכוחות אתה כבר לא שם.


אתה ניראה לי קרוב. מה שאתה לא .  אתה ניראה כאילו היד שלך אלי מושטת אני מסתכלת לאחור, זאת לאחרת.


חייתי בלעדייך יותר מימה שהייתי איתך, אז למה זה כזה כואב. שגם אם אני נעלמת זה לא עובר ,


או על מישהו אחר חושבת, וזה רק מתגבר הגעגוע שלפות להסתכל עם לא לגעת, גם זה עדיין עושה לי משהו בלב.


זאת כבר לא אהבה כואבת, זאת לא אהבה עיוורת, וזאת לא אהבה מושלמת.


זה פשוט הלב הפתוח שלי והראש הדפוק שלי והעיניים המעצבנות שלי שעושות הכלל בלי לשאול אותי


אוהבות אותך, חושבות עליך, מסתכלות עליך,


ככה זה יהיה ככה זה ישאר ניסיתי להתעלם, אבל מי כמוני יודעת כמה זה כואב ומרוב הסבל זה כבר לא מעצבן.