מי היה מאמין

מי היה מאמין שלבסוף אני יתאהב בך,


הייתי בטוחה זה יגמר בין הסדינים או לפחות בנשיקה. אבל לא.


היית אחד שיודע גם לגעת מהעיניים היית מדבר מהעיניים מרגיע אותי בחיוך כשעצבנית


מחכה שתגלה שתראה אותי בוכה שלא נישאר בי דבר שרוצה אותך פה איתי


ושתדע את מה שאתה בשבילי.


"הרגשה הזאת שלה לא קראתי, לא הזהירו מאורחים חדשים "עצב" ו"שמחה" נעים להכיר, זה היה מוזר, מעולם לא הרגשתי את שניהם ביחד זה היה רגע שחולף ושחוזר על עצמו מחדש. אם הייתי יודעת שהמוות יקח אותי מימך או לפחות ישכיח אותי מימך, תיהיה בטוח שלא הייתי כאן מיזמן. אבל ככה זה הגורל רוצה שנתמודד עם החיים, אבל אני ניסיתי וניסיתי כל כך לא ליפול, הייתי מחייכתה גם עם זה שקר אחד גדול, וזה היה רק אחד מכמה. לא ייתי באמת מאושרת, כבר לא הייתי ממצמצת, הייתי רגילה לשקר לעולם שאני מאושרת ואין יותר מימני מכל העולם, אבל אני כבר לא יכולה אני נישברת עם לא מבחוץ אז מבפנים וכשאני לבד אני בוכה כל כך בוכה.............. הלוואי והייתי יכולה להעלם בלי לפגוע באנשים שאוהבים אותי, ככה אולי היה יפסיק לכאוב, אני לא יודעת איך לכתוב את ההרגשה שיש בי עכשיו במילה אחת האהבה המזדיינת הזאת הרגה אותי.  לא אל תגידו לי לשכוח, ואל תגידו לי להתחיל מחדש ולשמוח ובטח שלא הזמן יעשה את שלו, כי עברו כבר שנתים ובאותו מצב נישארתי שאני שותקת והוא איתי ויחד עם זאת החיים שלי נהרסים מיום ליום. אז חפרתי לכם קצת אני יודעתת אבל לא יכולתי לשתוק הייתי חייבת להוציא את מה שיש לי בפנים כבר שנתים שלמות."


אל תתאההבו פשוט לא