זיכרון של אהבה... (:

זוכרת את הסיפור שלנו, כל כך יפה, כל כך תמים,


זוכרת את הסיפור שלנו, אותה אהבה, אותם הימים,


את התחלה שלנו אני בחיים לא אשכח,


היא חרוטה לי בתוך הלב, עמוק כל כך,


איך הכל התחיל ככה במקרה,


אף פעם לא חשבתי זה מה שיהיה,


הכרנו בכלל מהסיב ההכי פשוטה,


החבר הכי טוב והחברה הכי טובה,


היה לי אותך באייסי זמן מסוים,


ובכלל לא חשבתי על להתחיל לדבר, לא חשבתי עלייך בכזה מובן,


ומאז שהתחלנו לדבר, להפסיק לא יכלנו,


חשבתי עלייך שעות, ימים, ואפילו בלילה,


ואז הגיע היום שבו החלטנו להיפגש,


אין מילים לתאר כיצד ליבי התרגש,


באת אליי ובבית אף אחד לא היה נמצא,


באת אליי, והיינו רק אני ואתה,


באותו היום הייתי פשוט בעננים,


והכל תודות לאותה נשיקה, זו עם הפרפרים,


הנשיקה הכי טובה שהייתה לי, ואני ממש לא מגזימה,


הנשיקה הכי מושלמת, שלכלום לא משתווה,


מאותו היום הכל היה כל כך מושלם,


מאותו היום היה הכי פשוט שבעולם,


מאותו היום זה נמשך בערך שבועיים,


כשאמרנו שלום, כשנפרדתי מאותם העיניים,,


מאותם נשיקות, חיבוקים, חיוך ופנים,


שעדיין עולים לי לראש ומציפים אותי בגעגועים,


והכל בגלל אותו היום, יום רביעי,


והכל בגלל אותו היום, שפשוט לא יוצא מראשי,


בגלל אותו היום שבו פגשתי את האדם,


שבעיניי היה הכי יפה ומושלם שקיים,


שאותו אני עדיין זוכרת ורואה בחלום,


שאליו אני פשוט מתגעגעת יותר ויותר בכל יום ויום,


לא עוברת שניה בלי מחשבה על אותו אחד,


לא עוברת דקה בלי זיכרון מתוק של פניו,


של אותו הסיפור שהחל כמו באגדות,


של אותו הסיפור שעדיין נמשך אצלי שעות על גבי שעות,


של אותה אהבה, פשוט יחידה,


של אותה אהבה,


שהייתה בדיוק, לפני שנה...