«::*°•בא אלייך מדרך עצובה•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

אין דרך אחרת, אי אפשר להתגבר,
כשאת קרוב נשארת, זה פוגע בי יותר,
אין כבר מנוס, אין דרך חזור,
אי אפשר לכעוס, כי זה לא יעזור.


היו פעמים שהרגשתי שנולדתי בשבילך,
שנולדתי רק כדי להיות לצידך,
שנולדתי כדי לאהוב אותך ולהיות איתך יחדיו,
כל החיים שלי מישהי כמוך הייתי חייב.


ואז, בדיוק כשפתחתי את הלב,
החלטת להתרחק, לא להתקרב,
אולי הייתה לי אובססיה קטנה,
אבל אם את רק היית מבינה.


מבינה עד כמה אני אהבתי אותך באמת,
איך עזבת אותי וכל הרגש מת?
בדיוק כשהתאהבתי, כשהתחלתי לתאר,
בחרת בדרך אחרת ואי אפשר להתגבר.


מה המילים יגידו? הן רק שותקות,
והזיכרון בחוזקה ממשיך בי להכות,
הזיכרון של הנשיקה והחיבוק הראשון,
והחלומות עלייך כשהלכתי לי לישון.


אסור להתאהב, זה רק גורם לנזקים,
הלילות עצובים כבר וגם כל כך ריקים,
בלעדייך אני מרוקן, בלעדייך אני מתפורר,
איך חלף לו הזמן, ואת לא נמצאת יותר.


רק שאלה אחרונה נשארה לי לשאול,
האם עזבת אותי לתמיד וזה הכל?
האם את מסיימת את כל מה שיחד בנינו?
האם בעצם באהבה הזאת אנחנו טעינו?


שקט, דממה, ואת לא מבינה,
עד כמה אצלי את נכנסת לנשמה,
שקט, שתיקה, פתאום עוד מכה,
והזיכרון עוד מכה בי, מכה בחוזקה.


בא אלייך בדרך כל כך עצובה,
ואת לא נותנת אפילו תקווה,
את סוגרת את כל הדלתות האפשריות,
ועכשיו הבנתי שאיתך לא אוכל כבר להיות.


המקומות היפים הפכו לנידחים,
חתולים מיילים והכלבים נובחים,
אותו גן קסום, נהפך לגהנום,
שכשאני עובר בו אני נזכר בך סתם פתאום.


ואז עוד דמעה זולגת ואני מבין,
שאת לא תחזרי, אבל עוד מאמין,
מה עשיתי לא טוב? מה לא בסדר?
נשבענו לאהוב לעד, היה בינינו נדר.