המלחמה...

מלאך שלי...


לא יוצאות לי מהראש התמונות,


של הפחדים,של הביחד,הזכרונות


שעה 7,יש אזעקה,קמים ביחד,


אתה קם איתי,שאני לא אמות מרוב הפחד,


קולות מלחמה עברו לנו מעבר לחלונות,


כל בוקר,עוד קורבנות,


ואני ואתה,רואים את החדשות,


ומגלים שהולכים מהעולם אין ספור נפשות,


היום הולדת שלי,באמצע כל הטירוף,


שמחה מלווה בלב מלא נקמה,


ומשפחות-שלא נותרה להם שום נחמה


אתה מחבק אותי,שלא ארגיש מבוהלת,


אך המצב מיום ליום החמיר,


עד שהייתי מתוסכלת,


לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלעדייך,


ושוב אני חוזרת למשפט,


שאין דומה לאהבה שלי אלייך,


הרגשתי שאנחנו גרים ביחד,


ואהבתי להרגיש שאתה איתי,


אנחנו מאוחדים,שקולות הרקע המלווים,


הם אנשים שנלחמים,


על האדמה הזאת בה אנו חיים,


דאגתי לך כל כך,לא יחסת חשיבות לאזעקה


עד אותו יום שקראתי לך בצעקה,


לרוץ למקום בו תהיה מוגן,


במקום בו יהיו לי פחות דאגות,


אך לא הגעת,והתחילו הנפילות,


הרגשתי שליבי נעקר,כשהרעש שלהם גבר,


ואז כשהגעת הרגשתי שאלוהים עלי שמר,


פחדתי עד מוות,אך באת והרגעת,


תודה אלוהיי שאת תפילותיי שמעת,


ועל אהבת חיי הגנת,


תמיד אהיה אסירת תודה לך נשמתי,


על שעברת איתי את הימים הקשים בחיי,


ולא נתת לי לעבור אותם לבדי,


תמיד היית שם להחזיק את ידי,


תודה על התמיכה,על האומץ,ועל האהבה הגדולה שהענקת,


תודה שבכל פעם שבכיתי באת והצחקת,


תקופה טראומתית הייתה,ללא ספק,


אבל אתה דאגת שלא אפול ואתפרק,


ככל שיכלת באת לעזור,


אך בבקשה אלוהים,תעשה שזה לא יחזור...