«::*°•בתוך התמימות שלי•°*::»/«::*°•סילבסטר החתול•°*::»

אני זוכר איך שנפגשנו אז,
כשליבי נעצר ולא זז,
עמדתי מולך והייתי המום,
איזה מלאך נשלח ליקום.


אני זוכר את השיחה הראשונה,
כשליבי כבר פעם, ההרגשה משונה,
דיברנו וחשבתי שאני רק חולם,
בזכותך הלב שלי נהיה כל כך שלם.


אני זוכר את הנשיקה הלוהטת,
כשליבי רק שמח והיה בו קצת רטט,
איך הכל היה מושלם בינינו,
וחשבתי שזה הדדי, שזה מצד שנינו.


אבל עכשיו אני נזכר שלא יכלתי לדבר,
כשליבי כבר נשבר ולא התחבר,
כשגיליתי שזה בכלל לא הדדי,
ברגע שעזבת, לא היית לידי.


אז עכשיו את אוהבת, נמצאת עם אחר,
ליבי כבר הרוס וכלום לא מסתדר,
ואני כאן לבד, שבור מכאב,
כשאת לא ליד והלב עוד אוהב.


ומה לי נשאר? אולי רק זיכרונות,
אולי עוד מכתב ואולי עוד תמונות,
אבל מה יעזור, כשהכל כבר גמור,
כשאין לאן להמשיך והלב כה שבור?


אז מי כבר תבוא ותביא לי שמיים?
מי תעזור לי לעמוד על הרגליים?
מי תיתן לי בבוקר סיבה לקום,
האם יש עוד מלאך שנשלח ליקום?