מרחק

שהשמש יורדת,שוב כל השאלות עולות


זה כאן רק אני והמחשבות,מחכה לסימן,הזמן אבוד..


האהבה שלי חזקה מכל דבר אחר,רק תגידי לי להישאר.


שוב הפחד לאבד אותך בי עולה,מבקש שתישארי ,והלב מתמלא.


דבר אחד מפריד ביני לבינך,שונא את הרגע ,רוצה רק אליך..


אין תקווה,עדיין מחכה ליום לגלות אם את מציאות או חלום.


הפחד בי נובר,הכאב לא עובר,הדמעות הפכו כבר להרגל,


והלב הפצוע מסרב להישבר.


הכל בגלל דבר ארור,המרחק גובר על האסור.


נותרו בי הרגש והתקווה,שאולי מרחק לא קורע אהבה.