נועדנו..?

האהבה היא הדבר הכי אכזרי שיש..היא גורמת לך לשמוח מתי שהיא רוצה ולבכות מתי שהיא רוצה.. הכל לפי הרצונות שלה. האהבה גרמה לי ועדיין גורמת לי לעשות את הדברים הכי טיפשיים שיש.. היא גורמת לנו לומר אחת לשני דברים שאפילו לידידים שלי בחיים לא אמרתי.. אני לא רוצה את זה.. לא לשם כך נועדה האהבה.. היא נועדה כדי לשמח אותנו, כדי לגרום לנו להתגעגע, כדי שכשנהיה ביחד יהיו אלו הרגעים הכי קסומים ונפלאים שיש..אז למה לעזאזל כשאנחנו ביחד הכל הפוך ממש שצריך להיות..? יש אהבה, אנחנו אוהבים עד מעל הראש, אבל כל שנייה רבים, מתוכחים, על רוב הדברים לא מסכימים, אתה מחפש מרחק ממני כשאני בדרכי שלי כבר הלכתי ממך.. איך זה הגיוני? אנחנו לא אמורים להיות זוג מאוהב? שיראה את האהבה שלו עד אין סוף? ואין גבולות?? זה לא פייר.. אני רואה אנשים פה שבוכים שאותם האהבה נטשה, אז לנו שיש אחת את השני אנחנו נוטשים?? אני אוהבת אותך ועד מקום מסויים טוב לי איתך.. טוב לי בקשר שלנו... אבל גם לי וגם לך יש גאווה ושנינו לא מוכנים לבקש סליחה. מה אתה אומר? נועדנו??? פעם ראשונה בחיים שלי שאני מבקשת עצה בקשר לאהבה, ולא נותנת עצה.. תבינו אני מאוד סגורה בכל מה שקשור לחיי האהבה שלי.. ובגלל זה המכתב לא משהו יפה, אבל הוא אומר את כל מה שהוא צריך לומר..