פסגות קרירים!

שוב פוסע בשבילים צעד אחרי צעד לפסגות הקרירים,מסתכל לאחור נזכר איך פעם השבילים היו מוארים,
 ממשיך לצעוד לתוך החושך  אל עבר הפסגה,
מתיישב למעלה על פסגת ההר מביט קדימה לרחוק המנוקר,
משחזר את  הימים,יד ביד היינו צועדים עולים שלב אחרי שלב מטפסים,
ניצוצות בין שתי עניינו היו משתלבים,
לא הסתנוורנו גם לא  לאורות השבילים הבוהקים,
יושבים גבוהה על פסגת ההר אני חובק מאחורה חזק את גופך מניח
את פניי על כתפך,מביטים קדימה ושוברים את הרחוק זוג עניים נוצצות כל כך וחזקות,
קצב האצה של פעימות הלב
אני נושק לצווארך ושוב מתרגש,אך איפה אותם ימים עם מבט מלוכד,הימים שטיפסנו יד ביד,
מביט בבדידות לעבר הרחוק
עניי עדיין נוצצות מלאות דמעות,
מתיישב לי בהר מביט לשמיים מחפש את הכוכב שלנו הכוכב הנוצץ שנהגנו לחפש
הכוכב שהיינו מביטים בוא שלא הייתי לצידך,
מסתכל לשמיים שוב לאותו הכוכב הוא נוצץ  לעברי ואני מביט במבט כה קר
את שם בחיים חדשים  העם את מביטה לשמיים מחפשת כוכבים,
האם את רוצה את הניצוץ של אותו כוכב שאני מהרחוק מביט
בתקווה שאולי גם את,
אז אני ישאר עם אותם השאלות עם אהבה חזקה וים של אשליות אז אולי ביום מין הימים נפגש ככה סתם ברחוב
נביט אחד בשני בעניים כואבות,
אני בשביל החשוך ימשיך לי לצעוד לעבר הפסגה לעבר הרחוק ואת שם בחיים החדשים
העם עולה גם את על שבילים חשוכים השאלות ישארו פתוחות כמו ליבי שמחכה שתבואי מהרחוק ...