מבולבלת

יום עובר ועוד יום, והחיים ממשיכים.


חיי הם חוט דק, שאם אפתח מעט ציפיות, אני עוד עלולה ליפול.


אין לי מושג איך ממישיכים מכאן,


אין לי מושג איך הולכים מהחיים האלה


רוצה כבר לברוח, רוצה לצרוח


רוצה להרגיש שאני חיה ואיני יודעת מה לעשות.


רגע אני פה, ורגע אני שם,


ואולי כבר מחר,  זכרוני לא יהיה קיים.


א מתי כל הסבל הזה יגמר? מתי אזכה להיות מאושרת?


מי יודע אם המילה מאושרת היא בכלל קיימת...


כנראה שלא נותר לי אלא לקוות,


שבעתיד הלוואי ויתגשמו לי כל התפילות