עמית...

עמית-


איך החיים משחקים בנו כמו מטוטלת, פעם אנחנו פה ופעם אנחנו שם... לא מצליחים להישאר בשקט יותר מדי זמן, תמיד נחפש על מה לריב, על מה להתווכח, תמיד נחפש את האקשן... ולעיתים מאוד רחוקות אנו עוצרים לרגע ומסתכלים על עצמינו בתוך הטירוף הזה, ולוקחים נשימה ארוכה וכמה ימים חופש כדי להיות ביחד, להתחבק להתנשק להתכרבל מתחת לשמיכה וללחוש אחד לשני כמה אנחנו אוהבים. זה עולם מטורף, כשאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה יהיה מחר.


אני זוכרת את היום שהכרנו לפני 5 שנים פחות או יותר, היינו ילדים, אהבת ילדות ראשונה, אפילו אז תמיד חיפשנו על מה לריב, לא הספקנו להכיר אחד את השני טוב באמת. אז לקחנו נשימה ארוכה אבל הפסקה לשנתיים. שנתיים שלמות לא נפגשנו, לא דיברנו, כאילו אנחנו גרים בארצות שונות. איך שני אנשים שגרים בעיר כזאת קטנה לא ייפגשו שנתיים, אפילו סתם ככה ברחוב?! אחרי שקצת התבגרנו לא יודעת מה עלה לי בראש להתקשר אליך פתאום, אחרי שכבר עברתי כל כך הרבה, כבר שכחתי אותך לגמרי!!! עדיין זכרתי את המספר שלך בע"פ, אני גם זוכרת את הפרפרים בבטן, כמה התרגשתי עם כל סיפרה שחייגתי, כשענית בקושי זיהיתי את קולך. כמה שהקול שלך התבגר, כמה נשמעת לי שונה! ומאותה שיחה הלב שלי לא מפסיק לפעום, הלילות שלי חמים ומלאים במחשבות עליך, מאותו יום העולם נראה לי שונה, מאותו היום כל יום הוא כבר לא סתם יום!!! כל יום זה יום חדש, ויש לי סיבה לקום בבוקר, יש לי סיבה לחייך בבוקר, ולהתחיל את היום בציפייה אליך, האדם שאני כל כך אוהבת ושכל כך אוהב אותי גם... איך הצלחנו ליצור כזאת אהבה בלי לשים לב בכלל?!


אנשים ניסו לסכסך וניסו להרוס, זה טבע בני האדם, אבל הטבע שלנו היה חזק יותר כי הוא נשען על אהבה!!! אף אחד לא הצליח להרוס את האהבה החזקה והאמיתית שיש בינינו!! כמו שגם הזמן והמרחק לא הצליחו להרוס את האהבה שלנו.


 לכל הטעויות, לכל השאלות, התהיות, ההתלבטויות יש תשובה אחת והיא האהבה. הגיע הזמן להתחיל לשמור על מה שיש לנו בידיים, ולא להתחיל להבין את זה רק אחרי שאנחנו מאבדים אחד את השני. מתוק שלי, אתה כל כך חשוב לי, אני לא רוצה לעזוב אותך יותר בחיים! גם אם לפעמים אנחנו רבים וכועסים, בלב שלי שוכנים רגשות הרבה יותר חזקים מהכעס ומהטינה. אני מוכנה לשכוח הכל, גם את הריב האחרון, כי החודשיים האלה בלעדיך עברו לי כמו נצח, כל יום היה עוד יום.... בלעדיך. לא הייתה לי סיבה לקום בבוקר ולהתחיל את היום עם חיוך, לא היה לי למה לצפות, לא היה לי למי לחכות. הכל היה נראה אותו דבר, העולם פתאום כבר לא היה נראה לי טוב יותר, שנאתי בו הכל, שנאתי הכל בעצמי, כי הייתי חצי בן אדם!!!! הלב שלי לא פעם חודשיים שלמים...... הבנתי עד כמה אני אוהבת אותך, עד כמה אני אוהבת את האהבה שלנו. כמה שאתה ניסית להחזיר אותי אליך לא הצלחת, כי הייתי עקשנית, הייתי פגועה, אבל הכעס עבר לי, ומה שנשאר זאת האהבה שאף פעם לא עברה לי!!!! לנשק אותך אחרי חודשיים היה נראה לי כמו משהו לא אמיתי, כשבלילה הייתי הולכת לישון ומחבקת את הדובי ומדמיינת שזה אתה וחולמת שאתה מנשק אותי שוב, פתאום החלום שלי כאילו התגשם!! וזה היה כל כך מוכר, השפתיים שאני אוהבת כל כך, אלה השפתיים ששייכות לי ולא לאף אחת אחרת!! כמו שהלב שלך הוא שלי ולא של אף אחת אחרת!!!


אני אוהבת אותך כל כך, אוהבת לנצח, אם רק היו מספיק מילים בעולם כדי להסביר, אולי אז היית מבין יותר ממה שאתה מבין עכשיו..


עוד חודש ב 24.12 זה יום השנתיים שלנו, הלוואי ונוכל לחגוג את היום הזה ביחד!!! אני מאמינה שכן... נחגוג את השנתיים לאהבה הרצופה שלנו, ושנזכה לעוד הרבה שניםםםם!!! כי אהבה כמו שלנו יש רק פעם בחיים!!!! (: