אני קמה ואתה נעלם(למה המציאו חלומות?)

שוב החלום הזה שלא חוזרים משם, זה מתנדנד בין תקווה ליאוש

אמרו לי להפסיק , אל תחשבי תלמדי, תלמדי אבל לא יכולה לשכוח לילות לא נרדמת לא רוצה את החלומות.

שנה עברה ודבר לא השתנה אני עוד מחכה.

הוא לא ידע. על החלום שעליו אני חולמת, עליו כל לילה מחדש.

אין משהו שיכול לעזור, אני נתקעת מאחור.

הוא רק תמונה שתקוע על הקיר.

עוד יום עובר עם מחשבות על החלום האמיתי

אני רואה אותך יום אחרי אבל זה כאילו החלום ממשיך..

אבדו התקוות בגלל החלומות נמאס לי לחכות, אבל אתה תזכור עוד מימני המון, תזכור בי את העיניים הכואבות ואת המבט הקר שניסה לצעוק בזעם.

שוב זה קורה זה בא והולך זה חוזר החלום שלא עוזב אני קמה ואתה נעלם. אני עוצמת שוב עיניים ואתה כאן.

וליבי שוקע כל יום אני רואה אותו ליבי שוקע אני חולמת אותו.

הייתי נותנת את העולם בכדאי לקום ושתמשיך להיות לידי, אבל לא הייתי לוקחת את מה שנישאר מעצמי.

אין משהו שיכול לעזור, אני קמה ואתה נעלם.

במבט לאחור אני מנסה להתעלם ולברוח מלאהוב או מלהתקע בחלום.

חזיתי כל רגע אפשרי שבוא אני איתך וזה כה  אמיתי שזה הופך את זה לרצון שקרי.

או הייתי אומרת פנטזי.

עוד יום עובר מגיע הלילה והחלום שלא עוזב אני קמה ואתה נעלם.

לילה ויום נמצאת בחלום שהוא לא ידע:/