מניאק..

אני שבירה, את זה ידעת..


וקצת פגועה, אם זאת שכחת..


מעט תמימה, זאת כבר הבנת..


והרבה טיפשה, על זה תכננת..


לאט,מעט, את ליבי כבשת..


מילים יפות לי כך לחשבת..


מבטי פיתוי אלי שלחת..


להיות לבד, זאת רק דרשת..


כך את ליבי ממש חיממת..


את ההיגיון שלי המסת..


לבוא אלי, כלל לא חששת..


וכך מהר את שפתיי נשקת..


למחרת בבוקר, הלכת..


ואותי לבד, השארת..


לרגע לא חשבתי שכך שחקת..


אינך בכלל יודע כמה שפגעת..


את התמימות שלי ניצלת..


את הלב שלי שברת..


את הגוף שלי ביישת..


ואת הזיכרון מנשיקה ראשונה,הרסת.