ילדה קטנה-טיפשה

ילדה קטנה בחדר,


בת 10 ושנתיים..


מוקפת מכל עבר


אנשים מוחאים כפיים


והיא לבד בשקט


אף מילה אינה תצא


רק עשן ישנו בפה


ענייה שחורות, לא ראות הן שום דבר


והריח מהחדר, רע ומר הוא, רע ומר


גם הוריה, ואחיה


אותו דבר, אותו דבר


רגליה רופסות


בלי שום כוח או רצון


לזוז לרגע מהרגע


בו תשכב לעד לישון


שיניה צהובות,


לא רואה דבר מכלום


והפה רק בשקט,


נפתח, נסגר


לפי פיזמון


ועשן יוצא ממנה


והריח כה נורא


אך בכל זאת מסביבה


אנשים מוחאים לה כף..


כי כך כל משפחתה


וכך היא גם תהייה


גוף חלש, טיפש


והסיגריה שוב בפה.


 


פזמון: החברה כולה ברוגע


מה שכן, היא לא לבד


אמה יודעת, לא יודעת


אך הסיגריה שוב ביד


 


מסביבה הכל רועש


זה רק היא והסיגריה


לא אכפת לה מה יהיה


העיקר שהיא עוד חיה


כבר כמה זמן זה ככה


הס הס היא כך בשקט,


מפיגה את ילדותה


כך הורסת את עצמה


ממקלחת למקלחת


והריח לא הוסר


משפשפת מקרצפת


והריח עוד נשאר


 


כל איש ואיש יודע


מה עשוי לה עוד לקרות


וכך גם היא עצמה יודעת


אך ציפיות לה כה רבות


"לי זה לא יקרה,


אני לא אחת מאלה"


מעודדת את עצמה


במילים טיפשות כאלה


האדישות אצלה גוברת


מתנהגת כמו עיוורת


והריאות מתמלאות,


מתנפחות מהגועל


רק עשן נמצא בהן


נהפך זה כבר לנוהל


 


פזמון: החברה כולה ברוגע


מה שכן, היא לא לבד


אמה יודעת, לא יודעת


אך הסיגריה שוב ביד


 


 


חברים כבר נגמרו לה


רק מעשנים למיניהם


וכשסופה יגיעה


את אף אחד, לא יעניין


כולם ידעו זאת מהרגע


בו התחילה לעשן


והיא לבד שוכבת,


בלי שום כוח או רצון


לזוז לרגע מהרגע


בו תשכב לעד לישון