דרכי אלייך

בחוץ השמש שוקעת,
וגם העצבות בורחת,
הלב מתרוקן מחששות,
והלילה יורד לו בנחת.

סוף סוף שלווה,
קצת שקט מהדאגות,
מצרצרות חיות הלילה,
עלים נושרים על הגגות.

אני פוסע בשביל,
שבין הגן לגדר,
עוצר ליד עץ גדול,
עם מצית מדליק לי נר.

שביל צדדי נגלה מולי,
צר השביל, וקטן.
מתחיל לעבור בו אך פתאום,
האבנים בולעות אותי לתוכן.

הדרך התפרקה למליוני חתיכות,
ולתהום כחולה, כמו עינייך,
נפלה הדרך המתפרקת ואני,
זוהי, אהובתי, דרכי אלייך.

© יואב - DeLicos .