חורף בלב.. מבט של כאב..

אני יושבת פה וחושבת עליך


ועיניי מתמלאות ברסיסים שהשארת בי... צפים.. נודדים באויר.. הם לא עוזבים אותי


הראש שלי משחזר דברים שאמרת לי


איך ידך טיילה לאט לאט על צווארי, מרימה את ראשי אליך


ושפתינו נפגשו פעם נוספת, אך הפעם ברגע של אמת....


הכי תמים בעולם.. והכי מרגיש נכון...


הרגשתי שלמות וחום... גל לא ברור של רגשות הציף אותי..


ומבטך חודר לי אל מתחת לעצמותיי...


גורמות לזרמים וצמרמורות...


והמגע שלך שעשה לי טוב בלב.. שגרם לי להרגיש כמו שלא הרגשתי מזמן


זכית בכבוד להיות האדם שגרם לי לויברציות, מזה זמן רב...


ופתאום ברגע לא צפוי, התפרצה לה השתיקה, כמו גשם, מנוגד לקרני השמש..


חורף בחוץ ובלב... בפנים עמוק..


המחשבות רצות בראש.. מנתחות.. אינן מבינות איך זה שהכל דומם,


ופניי רטובות מרסיסי דמעות


שכובשות אותי מדי לילה...


הנה אתה מולי כל הפסקה, והנה אתה כל כך מרוחק... כאילו שהדבר המדהים והקסום הזה לא קרה כלל..


ושוב אני נשאבת לתוך עולם שגורם לי לשתוק ולהישאר בלי מילים...


כמו ביום שנפגשנו... כמו ביום שיצאת מחיי......


 


זה מוקדש לך...אתה.. זה שלא משתחרר ממני..