מלאךך..

הלוואי והיה בא מלאך ואומר:


'ילדה יפה, למה כך את בוכה...


ספרי לי ילדה...


ובקשי משאלה..'


ואספר למלאך..


ואגיד לו כך:


'בשעת ערב צלולה..


בחוף הנודד..


ישבתי בשקט.


ובכי כבד..


הציף את פניי..


ושתי ידיי..


על פניי הונחו,


ועיניי בכו..


כה כאב הוא ליבי..


על האהבה שתבעה..


בתוך מערבולת של פחד..


ואהבה.'.


ומה תבקשי, שאל המלאך..


איך תפוצי על המהלך?


חייכתי כמה שיכולתי..


כבר הייתי שצופת דמעות..


ומה כבר לבקש יכולתי..


הרסתי הכל...


וכך אמרתי למלאכי, בבכי מר..


"כבר מאוחר..


הרסתי ופגעתי.


האהבה כבר תבעה...


המציל הוא איננו..


והרופא לא נמצא..


אין מי שיחיי את האהבה..''


אך דבר אחד יכולתי לבקש מהמלאך..


אם רק יכול הוא היה, הייתי מבקשת כך:


"לסובב את הגלל אינספור סיבובים..


לחזור לאחור לאותם הימים..


שהאהבה עוד קיימה..


והיינו ביחד..


והמערבולת של הפחד..


עוד לא נולדה..


אז הייתי חושבת...


ומתקנת..


את כל מה שקרה!