כל כך כואב

אהובי, למה אתה לא שלי, למה אני יושבת וכותבת עכשיו את השאלות האלה במקום להיות מחובקת בזרועותיך. כשאני חושבת עליך אני רואה אותך כמו עטוף בזהב, נוצץ ומואר ואז באות המחשבות האלה שבעצם בגללך שחור. אני יודעת שלא תבין כי מה לך ולי? שני עולמות, שני ניגודים, שני מבטים שמסתכלים לצדדים שונים?


אני מהרהרת בך, במבט העמוק הזה, בחיוך השובב ואני עוד מאוהבת. אני מנסה לשכוח ולא יכולה, מנסה להרפות ולא מצליחה. אם אני אגיד שאתה רק כאב אני אטעה? או שזה באמת מה שאתה? כל פעם יש לי תקווה שנהיה ביחד והמוח שלי ריק, יודע שאין לו מה לחשוב לצפות, כבר לא מנסה לשכנע את עצמו אולי במקרה? הדמעות החמות והצורבות האלה יורדות בגללך... אני נותנת להם לרדת שיספגו בתוכי אולי אם אני אבכה אוציא את נשמתי אני אוכל קצת לשכוח ולו לכמה שעות בלי השם שלך בלי הנצנוץ שמנצנץ בעיניי ודועך אחרי כל מחשבה עליך.


אני שואלת את עצמי לפעמים אם אתה עוד אוהב? אם אתה חושב עליי לפעמים אני מקווה שכן..יש לך מקום שמור בלב הוא מצפה לרגע שתגיע או שיחליפו אותו בגבר חדש.. הלב הזה שקרוע עוד מנסה להתאחד.. כמה שאתה מטומטם.. אתה לא מבין .. אולי אם היית מבין כמה אהבה יש לי אני יודעת שהיית בא. אני אוהבת אותך.


 


זה האי סי למי שבא לדבר או לעזור לי טיפי טיפי להפחית את הכאב הזה..:3833909