תחושת האהבה....

כשהשמש שוקעת, שוב אני נזכרת בך...

במבט שלך, המבט העמוק הזה, שממני לא מרפה...

נזכרת בחיוך שלך, ומרגישה כמה אתה חסר...

כמה כואב כשאתה לא לידי, כמה אני צריכה אותך איתי...

פתאום אני מרגישה ת'צביטה בלב, וכמה שזה צורב...

מדמיינת את פנייך מולי, ופתאום שמה לב שכל כל גופי רועד...

צמרמורת עוברת בי שאני חושבת עלייך, לכל מקום שתלך ליבי ילך אחרייך,

חושבת על קולך הרך, וכמה שהוא עושה לי טוב על הנשמה,

אף פעם לא הרגשתי כזאת אהבה...

כשמזכירים את שמך ישר עולה חיוך על פניי, וסומק קל מתפשט על לחיי...

שואלים אותי למה אני כל כך מתרגשת ונבוכה,

אני עונה, שאני לא יודעת, פשוט אין לי תשובה...

זו תחושה שאי אפשר להסביר, הרגשה כזאת חמימה, נעימה...

זוהי תחושה שגורמת לי לעשות דברים משוגעים, תחושה שאני מרגישה עמוק בלב בפנים,

תחושה שלא הולכת לפי ההיגיון, תחושה שלא משקיעים בה יותר מידי מחשבה,

תחושה שקוראים לה, אהבה!



עדי .י.