עדן שלי...

הכל התחיל לפני 4 שנים כשהכרנו, היית כל כך יפה עם החולצה הלבנה והמיני הקטן, שהיו על גופך המושלם..כשבאתי ודיברתי איתך, והסתכלת עליי בעיניים הזוהרות שלך, וחייכת אליי בחיוך המקסים שלך, וככה הכל המשיך במשך שנה, עד שסופית החלטנו שאנחנו חברים זוכרת?? שלקחתי אותך למסעדה, ששם עבר האיש עם הפרחים וקניתי לך את כולם, ששם התנשקנו בפעם הראשונה, שאמרת שזהו הרגע המושלם ושאת לא רוצה שהוא ייגמר, שאמרתי לך שאני אוהב אותך והחזרת לי שאת אוהבת אותי, וככה עברנו עוד שנתיים וחצי מדהימות, שהייתי הראשון שלך, שנשבענו אחת לשנייה, שהצעתי לך נישואין מול ההורים שלך ואמרת לי כן ואז אמרת לי שנחכה כי אנחנו סך הכל בני 17 חח וכמה צחקת באותו יום, לעולם אני לא אשכח את העור שלך כמה עדין הוא היה וכמה דאגת שיישאר ככה, לעולם אני לא אשכח את הזוהר בעיניים שלך, לעולם אני לא אשכח את הגוף הקטן שלך שתמיד היה לו קר ורק רצה חיבוק, את השיער הארוך שלך, את הפנים הקטנות, האף, הלחיים, הכל פשוט הכלללל.. איך יהיה אפשר לשכוח מושלמת כמוך? אני אוהב אותך, אני אהבתי, ותמיד אני אוהב, אם רק הייתי יכול לצעוק לך שאני מתגעגע ולדעת שהיית שומעת, מה הייתי נותן בשביל לשמוע את הקול שלך שוב.. זה היה כמו קסם מה שהיה בינינו, אבל כמו כל דבר טוב גם הוא היה צריך להיגמר, אני לא אסלח ולא אשכח, איך הוא לקח אותך ממני, איך הוא קטף אותך מהעולם, לעולם אני לא אסלח לו שבשנייה אחת הוא גזל חיים של נערה שלא הספיקה עדיין לראות הכל..עדן שלי אני נשבע לך שלכל מקום שאני אלך, כל דבר שאני אעשה, אני אצלם הכל, אני אתעד הכל, ואת תיראי, את תיראי הכל.. את לא יודעת כמה זה קשה להיות פה בלעדייך, שכל מה שהיה צבעוני הפך להיות שחור, כל חיוך נעלם, ורק דמעות באות במקומו, כל שמחה הפכה לעצב, חצי שנה כבר שאני מנסה לשרוד בלעדייך ולא יכול, הכל כל כך כואב, מרגיש אותך, כאילו רק אתמול הבאתי לך את הוורד שבטח כבר נבל, לא יכול יותר עם הזיכרונות, לא רוצה שתהיי רק זיכרון, רוצה שתחזרי להיות לידי לחבק אותי, רוצה לראות את החיוך האמיתי שלך ולא בתמונה, רוצה אותך לידי ולא באדמה..אני נשבע לך שאני לא אסלח.. אוהב אך ורק אותך..