באיזו זכות...?!

באיזו זכות חשבת שאחרי שנתיים תוכל להיכנס לי ככה לחיים..?                                 באיזו זכות פגעת בי וגרמת לי להאמין שהכל באשמתי..?                                             באיזו זכות אתה חושב שעכשיו אני בכלל אסתכל עליך..?                                        הרסת לי את החיים, התנהגת כמו ילד, גרמת לי להאמין שהאהבה נועדה רק בשביל דבר אחד. כשבכיתי בגללך בלילות זה עניין אותך? כשכל המחשבות שלי היו עליך, חשבת גם אתה עליי? כשרציתי להיות אך ורק אתך, רצית גם אתה להיות אך ורק איתי?                                  מה גרם לך לחשוב שאני סתם נערה? מה גרם לך לחשוב שאתה יכול לפגוע בי? מה גרם לך לחשוב שאין לי רגשות? ומה גורם לך לחשוב שעכשיו אני אדבר איתך?                             אתה היית הראשון שלי למען השם, התמסרתי לך מכל הלב, חשבתי שאני ואתה נהיה תמיד ביחד, שאני ואתה זה זוג מנצח, ששום דבר בעולם לא יבוא בינינו...                                  ויודע מה? צדקתי! שום דבר לא בא "בינינו" כי אף פעם לא היה בינינו, הייתי בת 16 והייתי טיפשה, לא הייתה לי דעה משלי, לא הייתי חזקה מספיק כדי להביע דעה משלי, הפכת את זה להרגל בלי לדעת כשכל פעם כששכבנו בשבילי זה היה רגע קסום, אתה יודע מה עשית לי? הרסת לי את החיים, ועד שהצלחתי לשכוח אותך אתה חוזר אליי..? פספסת את ההזדמנות שלך כי עכשיו כשהלב שלי לא קשור לשלך, ועכשיו אחרי שנתיים שהתחזקתי כן יש לי דעה משלי: מעולם לא היית שווה את היחס שלי, לא את הדמעות, המחשבות, החיוכים, אבל הכי הכי לא היית שווה את ההתמסרות שלי, את הכנות שלי אליך, אני מקווה שיום אחד תוכל להסתכל על עצמך במראה ולהחזיר את עצמך אחורה לתקופה "שלנו" ולהבין כמה פגעת בי.. וכמה סתומה אני הייתי שנתתי לך.. אבל עכשיו אל תצפה לחזור לחיים שלי, אל תצפה שתגיד לי שאתה אוהב אותי ואני כמו פעם אקפוץ ואעשה שמיניות באוויר, כי כמו שאומרים החיים ממשיכים הלאה..ויודע מה? אני המשכתי אני עדיין ממשיכה, ורק הוכחת לי שכל כלב באמת בא יומו..