עם הזמן

הזמן עבר,הזמן נגמר

והכל חלף איתו

הראש  הספיק להתרוקן ממחשבות עלייך

הזכרון כבר הספיק לשכוח אותך

הלב הפסיק להרגיש את הרגש החזק שהעיף מיליוני פרפרים שריחפו מסביבו, שם בבטן

ושחררו את חלומותיו לחופשי

הוא כבר הספיק לשכוח את הכאב שהרגיש ברגע שהכנפיים שלהם נפלו,במקום לתת להם חופש

הוא כבר לא מרגיש את כל החבטות שקיבל מכל פרפר שהתקווה שלו אבדה

ואת הכאב שהרגיש ברגע שכל פרפר בתורו נפל עליו לתוך הסדקים והחורים העמוקים

שאתה יצרת

הוא כבר הפסיק לחלום

עלייך

ולקוות שעוד תאהב אותו בחזרה

עד שראיתי אותך

אחריי כל כך הרבה זמן

בין מיליון אנשים-כולם צוחקים ומחייכים

נראים כמו גוש אנושי אחד גדול-אבל לא יותר גדול מהכאב שהרגשתי ברגע שראיתי אותך

ברגע שראיתי אותך צוחק איתם,והבנתי שאתה לא באמת זוכר

אותי

ברגע שהבנתי שלא השארת לי אפילו פינה קטנה בלב

וששלי עדיין כל כך כל כך אוהב...

 

פתאום הלב החזיר פעימה,פעימה שהתחזקה מדקה לדקה

פתאום הלב נזכר בהכל,ולא יכל יותר לחדול

פתאום הוא הרגיש את הפצעים בבטן שהפרפרים השאירו מאחור

פתאום הוא הרגיש את דמועתיהם נופלות עליו

כמו טיפות גשם,בחורף קר....