איך האמנתי?

אהבתי אותו יותר משנה אתם קולטים ?.. לא תגידו הכרתי אותו טוב או משהו כזה ..
בכלל לא היינו ידידים .. הכל קרה ביום שישי הארור הזה שיצאתי .. היינו כולנו ביחד
.. צחקנו בילינו.. עד שראיתי אותו.. יוו הוא היה כזה חתיך .. לא כמו כל החתיכים
שראיתי פעם .. לא ידעתי מי זה לא ידעתי כלום עליו אבל הייתי חייבת להכיר אותו .. אז
ככה מהרגע שהעיניים שלי נחתו עליו הן לא ירדו ממנו כל הערב.. פשוט התאהבתי בו..
התאהבתי בחיצוניות שלו (כי לא הכרתי אותו בכלל) הוא היה מושלם ..לאט לאט התחלתי
לברר עליו פרטים מאיפה הוא, מאיזה ביצפר, גיל, כיתה, שם וככה התחלתי לשלוח לו
הודעות לאיסיקיו וככה בעצם התחלנו להכיר.. סתם נכנסתי אליו כמו ילדה תמימה והייתי
רודפת אחריו ימים שלמים תוהה מה הוא עושה עכשיו על מי הוא חושב ... שנה שלמה סבלתיי
בגללו ... היינו לפעמים יוצאים כולם.. והוא היה.. אך הדבר הנורא קרה לי.. הייתה לי
חברה "טובה מאוד" שלה הייתי מספרת הכל, סמכתי עליה,באמת שכן.. סיפרתי לה עליו ..
כמה אני אוהבת אותו כמה הוא מושלם .. שהוא ה-אחד בשבילי .. היא תמיד אמרה לי "אני
חייבת לדעת מי זה" ופחדתי תמיד מהמשפט הזה.. חששתי שהיא תלך תהיה איתו .. אפילו
שידעתי שהיא לא מסוגלתת.. אחר כך היא השיגה את האיסיקיו שלו .. הם התחילו לדבר..
הרבה... הרבה מאוד... אבל לא ייחסתי לזה חשיבות .. לאט לאט היה אני חולה עליך.. אני
מתה עליך... נשמה מאמי כפרה... ואז באמת התחלתי לדאוג.. היא הבטיחה לי שהיא בחיים
לא תלך איתו.. ואני כמו מטומטמת האמנתי לה... אחרי חודש וחצי של דיבורים .. ה***
הלכה ונהייתה איתו בקשר.. הם ניהיו חברים ..!!!!!!

היא הבטיחה לי! היא בגדה בי! והוא לא פגע בי לא פחות ממנה!

עכשיו אחרי שנה וחצי התגברתי ... אני איתה כבר לא מדברת אולי חצי שנה.. איתו אני רק
בשלום שלום ויש לי כבר חבר חודש וחצי שאותו אני אוהבת הכי הכי הכי בעולם..

מסקנה==> אל תאמינו לבנים!