מוחקת כל זכרון מימך

היא יושבת בחדרה מזילה דמעה אחר דמעה
היא זוכרת כל חיבוק כל מילה כל נשיקה
איך זרועותיך עטפו אותה
איך הייתה ההרגשה להיות לצידך
היא זוכרת אותך זוכרת בלי הפסקה
היא נרדמת במחשבה שאולי זאת אהבה
מתעוררת מחלום אל המציאות
מבינה שזאת הייתה טעות
ממשיכה הלאה מוחקת זכרונות
לא חושבת עליך לא שואלת שאלות
אז היא לא הפסיקה לקוות
שתבוא ותמחה את הדמעות
אבל אתה לא באת התקווה נופצה
החלום שהיה זאת לא הייתה אהבה
אהבה הדדית ואמיתית היא רצתה
משהו שאתה לא יכולת לתת לה
נישארת כחידה במבט לים הרחוק
שהותיר מימך זכרון מתוק
אולי היא אהבה אולי רק ריחפה
מעל ענן שהכל טוב וורוד היא חשבה
אבל המציאות הכתה בה והיא הבינה
שלא משנה כמה היא המתינה
אהבה תבוא ברגע הכי לא צפוי
ולא תמיד יהיה לה סיכוי..