פשוט אוהבת אותך

אהובי. אני רוצה לכתוב אבל לא יודעת מה... מכירים את הרגעים שמה זה אין לכם השראה? אוף... מיום ליום אני מצליחה פחות לחשוב עליך, על הפנים,החיוך, עליך. אני זוכרת את הימים שלנו כמשהו טוב שהיה ועבר.. היית כמו ציפור שעפה מזרועותיי היה קשה אבל קיבלתי, לפחות אני עוד מנסה. לפעמים חשבתי שאין לי חיים בלעדיך אבל אחרי כמה שניות הבנתי שזה לא ככה. בגלל שאני מטבעי בן אדם אופטימי ניסיתי לכאוב כמה שפחות ולעבור הלאה למרות שהיו המון רגעי שבירה שכמו התפוצצתי לאלפי רסיסים ולא ידעתי מאיפה להתחיל לאסוף את עצמי ועדיין הסתכלתי הלאה. העתיד ורוד נכון? אנשושים תקשיבו ותפנימו: האהבה הראשונה שלכם הכי קשה אבל יוצאים מזה.. אם יצאתם ממנה תצאו גם מאחרות.. אתם שווים יותר מדי בשביל לשבת בבית ולהתאבל כמו שאני עשיתי הרבה.. אני יודעת שזה קשה כי אני עברתי את זה הרבה זמן אבל כמה שתקדימו לקבל החלטות ולשכוח את אהובכם או לדחוק אותו לפינה ממש קטנה ככה תוכלו לצחוק על זה בעתיד.


ואתה אהובי שלא קורא את המכתב אם יש איזו דרך עליונה מלמעלה שלוקחת את המחשבות ומעבירה אותם מראש לראש הלוואי שתוכל לשמוע אותי ולדעת שהיית אחד האנשים היותר חשובים בחיים שלי. למרות הכאב הראית לי מה זאת אהבה.. אני פשוט אוהבת אותך.