אהבה ראשונה מתוקה וסופה המר.... ההמשך

אז קודם כל הסיפור המלא נכתב ב- 30/1 ההיסטוריה המפורטת של האהבה הראשונה שלי...
בעקבות תגובות/ עצות החלטתי לכתוב את ההמשך כי אני באמת מבולבלת.

בקצרה מדובר בסיפור שנמשך כבר כמעט 9 שנים, מגיל ה- 12 שלי, ליאור הוא אהבתי
הראשונה שמעולם לא יצא מליבי למרות הכל. בסיפור שלנו לאורך כל הדרך היה מתיקות,
תמימות, כאב רב, דמעות ובעיקר אהבה גדולה ותשוקה סוערת. יחדיו או לחוד בסוף מצאנו
את עצמנו תמיד יחד ממשיכים מנקודה שהפסקנו. כעט אנחנו אחרי כמעט חצי שנה שלא
התראינו ולא דיברנו. הוא כרגע בבית סוהר, כאב ליבי עם הבשורה, אך העדפתי להתעלם ולא
לבקר אותו ולא לייצור קשר עימו. חשבתי שאולי כך נתנתק לעד, כי תמיד היינו שם אחד
בשביל השני וכעט אני "מאכזבת". חשבתי לעצמי שאם הוא ישנא אותי בעקבות זה יהיה טוב
יותר לשנינו כי בי אין את הכוח לומר לו "לא".

היום שפרסמתי את סיפורנו ברשת, היה אחד הימים שבהם הוא שוב צף למוחי, המחשבות החלו
להטריד אותי, הבלבול... רציתי לחלוק עם משהו את שעובר עלי בגלל אהבתי הראשונה.

יומיים אחרי שפרסמתי את הסיפור, ליאור התקשר אלי. חשוב לי לציין שוב שלא שמרנו על
שום קשר, לא בטלפון, לא דרך חברים ובכל זאת דווקא בימי הבלבול שלי הוא נזכר בי גם.
כמו שתמיד היה... אני זקוקה לו ופתאום הוא מופיעה בלי שדיברתי עימו, אני חושבת עליו
- הוא מתקשר כמו בטלפתיה... תמיד כך היה.

זיהיתי אותו ישר כמובן, רק ב"הלו" ליבי החסיר פעימה, לא ידעתי מה לומר. הייתי מעט
קרירה בשיחה, אולי כי ההלם הכה בי. הוא סירב להאמין שאני לא מתרגשת מלשמוע אותו
והוא כמובן צדק. זו הייתה שיחה של התעניינות, בעיקר מה איתך? מה חדש? וכאלה... אך
הקול הרועד מעט הסגיר אותנו ללא ספק. בשלב מסויים הכל יצא החוצה... הוא התוודה שלא
העיז להתקשר כי יודע שאני מאוכזבת ממנו ובאמת התאכזבתי. כמו כן סיפר שהרבה מחשבות
רצות בראשו והוא בדיוק כמוני רצה "למחוק אותי" מחייו ולא הצליח. האם זה אפשרי?

עכשיו הוא מבין הרבה דברים שלא הבין מקודם. עכשיו גם הוא יודע להודות כמה טעויות
עשה. מתוך ההכרות הממושכת שלנו אני יודעת מתי הוא כן ועכשיו הוא כן ואמיתי. האם
שווה כל זה עכשיו? אחרי זמן רב כ"כ... אחרי טעויות רבות כ"כ? מתוך כבוד וזכר לאותם
הימים המאושרים שלנו הסכמתי שנשוחח מדי פעם בטלפון, נכון יותר אמרתי לו שאני כאן
בשבילו אם הוא צריך לדבר או סתם לשתוק או לבכות. הדבר היחיד שהוא אמר שרוצה, זה
לשמוע אותי ולגלות שהאש עוד לא כבתה וגם אם כן להבעיר אותה בחזרה עם הגחלים שנוצלו.


מאותו היום הוא מטלפן יום יום ואני מוצאת את עצמי כעט מבולבלת יותר מתמיד. בסך הכל
מספר ימים אנו בקשר המחודש הטלפוני הזה ונראה שזה מספיק לאי שקט שלי... הוא גם
מתעקש שאני אבוא לביקור ואני פוחדת, פוחדת להיפגש איתו, לראות אותו, את מבט עינייו...
אוף כמה שזה קשה לי. רק מלחשוב עליו הכל מתהפך בי. הוא אהבתי הראשונה ונכון להיום
גם האהבה הכי גדולה שהייתה לי, איך אומרים "אהבת חיי"!?

האם זה קורה במציאות שלנו? או שזה רק בסרטים? 9 שנים... הרבה בחורים בדרך... הרבה
התאהבויות... קשרים... וליאור עוד מככב כאחד והיחיד!

מה נראה לכם? יהיה לאהבה הזאת סוף טוב או טרגדיה יוונית???



זהו... רק שאני עוד לא יודעת אם אני אצליח להתגבר על החרדה בלהיפגש איתו... האם
ללכת לביקור?