רגעים

יש רגעים שהשקט בא,


נשארת רק תהייה.


אתה יושב לבד- בפינה,


וחושבת על הדברים שנאמרו,


מה שקודם קרה.


 


יש רגעים שאתה רוצה לצאת,


מחפש איזו דלת שתיתן להימלט.


יש איזה שיר שעושה לך להרים את העט,


ורשום על הדף את מה שבתוך הלב בועט.


 


יש איזה רגע שאתה עוצר לחייך,


שאתה מבין שהכל בחיים בא והולך.


אתה מבין שהאהבה שעכשיו, אולי לא תיהיה מחר,


אבל תמיד נשארת תקווה שעוד לא מאוחר.


 


יש אהבה שעושה לנו טוב,


יש לנו מישהו איתנו קרוב.


וכמוה יש גם עצב ברגע שהוא ילך,


ואז אותו הסרט- הסיפור שמתמשך.


 


יש את הישיבה בשקט על המיטה,


עם העט, והדף ורצף הכתיבה,


שאתה מקווה שיום אחד תהפוך לשירה,


שתביא איתה אושר, אהבה ותהילה.


יש את הרגע שנותן לך מחילה.


יש את היופי באותה המנגינה.


יש את ההרגשה שאני כל כך חופשייה,


עד שנגמרות לי המילים,


ואני חוזרת בשקט למציאות הישנה.