קשה לי, באמת....

אנחנו שניים אך ביחד נהיינו לאחד...

משהו השתנה...בעצם,הכל השתנה....

ואני בספק אם זה יחזור להיות כקדמותו...

קשה לי לחשוב ששוב לא נהיה קרובים,

קשה לי לחשוב שאין סיכוי שנהיה יחד, מאוהבים,

קשה לי להיות רחוקה ממך רוצה לבלות כל דקה איתך,

התרגלתי להיות בקרבתך, רוצה אותך...

אתה אצלי בחלומות, אך רוצה שתהיה איתי גם במציאות,

כל היום חושבת רק עלייך, מדמיינת את פנייך...

קשה לי לחשוב ששוב אנחנו שניים, ולא אחד..

קשה לי לחשוב שאולי אף פעם לא נהיה יחד,

אולי נהיה יחד באגדות, בחלומות,

אם תלך, יאבדו לי כל התקוות....

כשהיינו יחד, ליבי נחצה לשניים,

לא כדבר רע, חצי אצלי וחצי אצלך...

נתתי לך את ליבי מתנה, והבטחת שתשמור עליו טוב טוב, אלייך קרוב...

אך כשהפסקת לאהוב, החצי שאצלך כבר לא היה אלייך קרוב,

והחצי שלי, כבר לא היה חצי, נשבר לאלפיי רסיסים, קטנים קטנים...

מנסה לחדש את התקווה, שאולי יש עוד סיכוי לאהבה...

חושבת על הטוב, שבכל זאת אליי אתה עוד קצת קרוב..

שאולי אי פעם שוב נהיה לאחד, והלב שלי לא יחיה בפחד,

פחד מנטישה, פחד מאכזבה..

פחד להישבר שוב, פחד מכאב, פחד...של לב אוהב!





עדי .י.