+*+הפנימייה לאומנויות+*+ 29

יום למחרת,יום שבת התעוררתי מוקדם.

לבשתי חולצת כתפיות בצבע שחור צמודה מהממת וג'ינס צמוד חדש.

סידרתי את השיער והלכתי לחדר של עידן.

בלי לדפוק בדלת פתחתי אותה לא משנה מי ומה.

"חחחח".התחלתי לצחוק שעידן ומתן היו רק בבוקסר ומיהרו להתחבאות.

"ממני אתה מתחבא?".שאלתי את עידן.

הוא התקרב אליי ככה חצי ערום חיבק אותי בידיו והתנשקנו נשיקה ארוכה.

רק אחריי הנשיקה נרגעתי והתנצלתי בפניי מתן על האי פרטיות.

אחריי שתי דקות עידן היה מוכן גם הוא לבש חולצה שחורה נטולת שרוולים מבליטה את ידיו
השריריות וג'ינס שווה.

יצאנו לבחוץ ועוז חיכה עם מעיין ידידה של עידן שבאה איתנו.

נסענו במונית.

הגענו ללונא-פארק שילמנו ונכנסנו,עלינו על כל מיני מתקנים יחד נהנינו עידן ואני
התחבקנו והתנשקנו על רובם,צחקנו...

עלינו על האנקונדה,ובאמצע המתקן כשהיינו תלויים למעלה עידן צעק לי:"סופה אני אוהב
אותך".וכל מי שהיה שם שמע.

ירדנו ועידן חיבק אותי וככה חזרנו לפנימייה.

כשחזרנו ב-8 עידן הזמין אותי לחדר שלו.

החדר היה ריק מאנשים נכנסו והוא נעל אחרינו את הדלת.

"הופה,מתכנן משו?".שאלתי מתגרה.

"כן".הוא ענה והצמיד אותי לקיר מריח את שערי ומנשק את צווארי.

"איך אתה יודע תמיד לגעת בי במקומות שמרגשים אותי?".שאלתי

"זהו הפירוש של אהבה".הוא ענה לי.

"אני אוהב אותך".הצליל של קולו נשמע לי באוזן.

הידיים שלו חיבקו אותי כאילו מחר זה סוף העולם.

אני לא יודעת כמה זמן התנשקנו אבל זה היה הרבה זמן עד שהוא הגיע לדלת כדיי לפתוח
אותה.

"יא כמה זמן".התלונן מתן.

"יא מפריע אחד,הורס שמחות".אמר לו עידן ושנינו צחקנו.

מתן נשכב על המיטה שלו ואמר לעידן שהמזכירה קראה לו בקשר לאיזה נושא שהם צריכים
לסגור ועידן הלך.

"מה העניינים?".שאל מתן.

"מעולה".עניתי."אני מצטער אם הפרעתי,עמדתם לשכב?".הוא שאל ככה בלי חוצפה.

"תגיד לי מאיפה אתה ממציא את השטויות האלה?".שאלתי אותו.

"אני צוחק תירגעי".הוא צחק וחיבק אותי חיבוק ידידותי.

עידן התעכב הרבה זמן ועד שכבר חזר לא נשאר לנו הרבה זמן אז אמרתי לו שלום והלכתי
לחדר שלי

***

יום למחרת היו לי כמה בדיקות בביה"ח הקרוב,בדיקות שגרתיות אמא באה לקחת אותי ונכנסו
לחדר של הרופאה שלי.

כשסיימנו אמא החזירה אותי לבית הספר.

עידן התעניין בשלומי ואת כל אחהצ" בילינו יחד מטיילים במועדון משחקים וכו'.

יום למחרת התקשרה אליי אמא מוקדם ואמרה שיש משהו לא ברור בבדיקות ושאנו צריכות
לחזור לביה"ח.

חזרנו לביה"ח ורק שם נזכרתי שלא הספקתי להגיד לעידן.

נכנסתי לחדר של הרופאה והיא הכניסה אותי למכונה כלשהי שהלחיצה אותי.פנייה היו
מודאגות,"אני שולחת את הבדיקות למעבדה את הבדיקות תקבלו בעוד שעה".אמרה הרופאה

אחריי שעה התבקשנו להגיע לחדר של מנהל המחלקה.

הוא דיבר קודם עם אמא בנפרד ואז שכבר התעצבנתי הכניס גם אותי."שבי סופה,אנחנו
צריכים לדבר".התיישבתי.

"בזמן האחרון הרגשת לפעמים סחרחורות?".הוא שאל והתחלתי לדאוג.

"כן".עניתי."אבל מזה קשור?".שאלתי שוב.

"אני חושש שבגופך נמצאו נגיפים של מחלת הלוקמיה שזהו סרטן הדם".הרופא אמר ואני
חשבתי שעובדים עליי לא ידעתי איפה לקבור את עצמי או מה לעשות הייתי בשוק."מה
איך?למה?!".לא ידעתי אפילו מה להגיד הייתי כל כך המומה.

"אנחנו לא יודעים איך זה יתפתח,אבל אנחנו סבורים כי זה לא נגיף שעלול להתפתח...".את
המשך המשפט כבר לא שמעתי לא ידעתי מה לחשוב אבל הדבר היחיד שרציתי לעשות היה להתקשר
לעידן.

יצאתי לבחוץ כשאמא והרופא קוראים אחריי וחייגתי בפלאפון ידעתי שאני מוציאה אותו
משיעור אבל פחדתי.

"סופה זה דחוף אני באמצע שיעור?".הוא שאל

"אני מפחדת".עניתי כולי רועדת בפחד.

"ממה?".

"אני..."....





המשך יבוא