+*+הפנימייה לאומנויות+*+ 28

עידן נכנס עם זר פרחים כשאני הייתי חבוקה בזרועותיו של עוז.

"מה,מה זה?!".שאל עידן בטון גבוה

"בחיים שלך לא ראית זוג אוהבים מתחבק?".שאל אותו עוז בציניות.

לא הספקתי להשחיל מילה וכבר עידן התחיל לצעוק על עוז.

עוז קם וצעק על עידן קמתי גם אני וצעקתי על שניהם."דיי תפסיקו אתם מתנהגים כמו שני
ילדים קטנים,יש לי חיים ואני אנהל אותם לבד!".

שניהם השתתקו,"אתם ביחד?".שאל עידן."מזה עניינך?".ענה לו עוז

"עוז תירגע,זכותו לדעת,כן אנחנו ביחד".עניתי לעידן,חשבתי שזה יפסיק את הריב אבל זה
לא.

"תגידי מי את חושבת שאת?,אתמול נפרדת ממני וכבר את היום מתחרמנת עם הנבלה
הזה?!".צעק עידן.

עוד לפני שהספקתי לענות לו הייתי עצובה וכועסת עוז קם ונתן לו אגרוף.

"עוז!".צעקתי עליו,עידן נפל על הרצפה וקם בשנייה.

"דיי תפסיקו".נכנסתי בינהם שלא יריבו אבל זה לא עזר,ניסיתי להפריד וחטפתי אגרוף
שהפיל אותי על הרצפה,הכול קרה מהר כל כך מתן נכנס לחדר והתנפל על עידן תפס אותו
כדיי שלא ימשיך לריב עם עוז ומיכל הרימה אותי.

הכול קרה מהר כל כך.

אני רק זוכרת שנרדמתי."זה לא טוב שאחריי מכה בראש היא תירדם!".שמעתי מישהו מרים את
קולו.פקחתי את עיניי ומיכל ישבה על ידי מדברת עם מתן.

"איפה עידן?".שאלתי במלמול לא יודעת אפילו מה אני אומרת.

"אצל האחות".ענה לי מתן."את רואה?גם כשהיא חצי מעולפת היא שואלת עליו זו אהבה".מתן
אמר למיכל.

קמתי כשהראש שלי מתפוצץ ויצאתי מהחדר.

בחוץ ראיתי את עוז יושב על המדרגות,ראשו בין ידיו,עיניו עצובות.

התקרבתי אליו והוא קרא לי.

"סופה אני מצטער".הוא אמר בשקט

"אתם שניכם מתנהגים כמו ילדים קטנים".עניתי לו בכעס.

הוא ניסה לחבק אותי אבל אמרתי לו:"תעזוב אותי לבד עכשיו אני צריכה לחשוב".

והלכתי לחדר האחות.

דפקתי על הדלת ונכנסתי,רק עידן היה שם שכוב על מיטת האחות כשחצי ראשו חבול עם
תחבושת.

"אני מצטער,מכל הלב באמת סליחה".הוא אמר ובעיניו היו דמעות.

"אני ממש לא אוהבת את מה שקורה לך בזמן האחרון,אתה משתלט לי על החיים כאילו אין לי
זכות לחיות אותם בעצמי!".אמרתי לו

"אני לא בסדר,אני מתנצל אני כל כך רע ומרגיש לא טוב,באמת שאני לא יודע מה יש
לי".הוא התחיל לבכות ומכיס מכנסיו הוציא משהו שנראה כמו קופסאת
סיגריות.

הוא הוציא אחת והצית אותה מקרב אותה אל פיו.הייתי בהלם."ממתי אתה מעשן?!".צעקתי
עליו ולקחתי לו את הסיגריה מהפה ופוררתי אותה במאפרה שעל שולחנה של האחות שלא הייתה
כרגע בחדר.

"מהיום".הוא ענה בשקט.

"עידן,סיגריות אלכוהול או מוות לא יפתרו לך את הבעיות שלך,אל תברח מבעיות תתמודד
איתן!".אמרתי לו.

"אבל איך אני יכול סופה? את הורסת אותי הלב כואב לי אני אוהב אותך את יודעת מזה
בשבילי לראות אותך מחובקת עם עוז?".הוא מחה דמעה

הלכתי אליו וחיבקתי אותו,הוא נשען עליי בוכה כמו ילד קטן."נשבע לך שאני אוהב
אותך,בכל הלב שלי אני אוהב אותך".הוא אמר מתוך מסך הדמעות.

דפיקה בדלת.התנתקתי ממנו וניגשתי לפתוח.

"אנחנו צריכים לדבר, שלושתינו ".אמר עוז בשקט.

"גם אני בעד".עידן אמר

יצאנו לחצר,מתחת לספסל ושניהם חיכו לתשובה אחת ממני.

במי אני באמת מאוהבת.

"סופה,אם את תגידי לי שאת מאוהבת בעוז באמת אני אפנה את הדרך".עידן אמר בשקט.

"אני לא יודעת".עניתי ועידן קם ללכת.

"עידן חכה".אמרתי בשקט אלוהים יודע איך המילים האלו יצאו מהפה שלי.

"אני מאוהבת בך,תמיד הייתי".הייתי המומה ממה שאמרתי מהרגשות שפרצו ממני פתאום איך
יכולתי לשכוח את האהבה שלי אליו.איך?

"אני מקווה לא להפריע לכם יותר,אני מקווה שנמשיך להיות כולנו חברים טובים לבלות יחד
ולהמשיך לשחק הא סופה?".עוז אמר וקרץ לי בפניו ראו שהוא שמח בשבילנו."עוז
תודה".חיבקתי אותו.ועידן חיבק אותי אחריי זה."רוצים מחר לצאת ללונא-פארק?".שאל
עידן."כן" ענינו שנינו."אני מארגן לך מישהי מזה כוסית".אמר עידן לעוז הם התחבקו
ועוז הלך.

"התכוונת למה שאמרת?".שאל אותי עידן כשנשארנו לבד,והתיישב על הספסל.

"כן עידן אני אוהבת אותך יותר מהכול".אמרתי לו והוא משך אותי אליו.

"גם אני אותך יפה שלי,בחיים לא ניפרד שוב לא משנה בגלל מה".התנשקנו...