לכל המיואשים מהאהבה ולכל אלה שפוחדים מאכזבה / סילבסטר החתול.

הזמן שלי נגמר, הזמן שלי אזל,

אין המשך לדרך, אין לי כבר מזל,

מחפש לי אהבה שתראה לי את הדרך,

אותה דרך אלייך בשביל האמיתי ולא בערך.



אז אני ממשיך לחפש בין השבילים, בין העצים,

אבל כל אלה אותי מובילים ללב ונשמה שלרסיסים מתנפצים.

אני ממשיך ללכת ומקנא בכל הציפורים שעפות,

עפות עם בן זוגם ממש כמו בדימיון, ממש כמו בחלומות.



אבל הדרך לא מוארת, הדרך אולי פשוט לא רוצה,

שאני אעזוב אותה למישהי אחרת שאותה דרכה אמצא,

הדרך רק שותקת וכמו אחרי פצצה בוכה,

בוכה ומתקתקת ובכלום היא לא זוכה.



אני חושב מתי אני אעוף עם בת זוגתי לעולם שכזה,

מתי מישהו יראה אותי איתה ויגיד שהלוואי עליו היום הזה,

היום הזה יגיע אם הוא לרסיסים לא יישבר,

ואז החלום אותו יפתיע ולעולם לא ייגמר,



יש כאלה שחושבים שהאהבה אליהם לא תגיע בחיים ולעולם,

אבל האהבה תבוא לבד וזה יבוא לכל אחד ככה סתם,

אז לא צריך לחפש את האהבה כי היא תבוא לבד,

ואז יהיה לכם את המישהו, את המישהו האחד.



וכל זה למרות שהדרך לא מוארת, הדרך אולי פשוט לא רוצה,

שאני אעזוב אותה למישהי אחרת שאותה דרכה אמצא,

הדרך רק שותקת וכמו אחרי פצצה בוכה,

בוכה ומתקתקת ובכלום היא לא זוכה.