בשביל שאולי תדע...

לפני כמה זמן, כשהבנתי שאני לא אוהבת אותך יותר והתחלתי לחשוב על אחר, חשבתי.. שבחיים אני לא אשב שוב מול המחשב ואכתוב עליך!! אבל מסתבר שטעיתי, כי הנה אני כאן, כותבת עליך שוב. אז כן, הזמן עבר לו ושנינו המשכנו הלאה, בקושי מדברים אחד עם השני, ואם כבר מדברים.. זה סתם בשביל לעקוץ אחד את השני. אבל אתמול נזכרתי בהכל שוב, כבר הרבה זמן שלא חשבתי עלינו, על מה שהיה, אבל בגלל מה שקרה אתמול הכל חזר אליי. לא הרגשות, הרגשות לא יחזרו לעולם, אני באמת חושבת שסבלתי ממך מספיק ודי! אבל הזיכרונות חזרו, ואיתם.. חזרה גם אותה ההרגשה של מעגל לא סגור, של חלק שחסר בשביל קבלת תמונה שלמה. קרה אתמול מה שקרה והבנתי שלכלכת עליי, ככה חשבתי.. אם זה נכון, אני לא יודעת עד עכשיו!! אבל באותן שניות לא חשבתי על האפשרות שזה לא נכון, זו הייתה דרך בטוחה לגלות אם זה אתה והתוצאה הייתה של 100%, זה אתה שלכלת עליי. הייתי באותו זמן אצל חברה עם עוד 4 חברות, היינו 6 בנות בסה"כ. הם היו בסלון או במטבח ואני הייתי בחדר של חברה שלי, אמרו לי שלכלכו עליי ורציתי לברר מי זה היה. אחרי מספר דקות קיבלתי תשובה שזה היית אתה. ישבתי שם קפואה, לא ידעתי מה לעשות, מה להגיד. הדבר היחיד שחשבתי לעצמי זה "למה?". למה אתה עושה את זה? פתאום התחלתי להרגיש לא טוב. כאב לי הראש, היו לי סחרחורות, עמד לי המחנק בגרון. לא הבנתי דבר אחד: למה לעזאזל אתה עושה לי את זה? דווקא לי, זאת שכל-כך אהבת. איך אתה יכול לעשות את זה? אז מה אם אתה ואני זה היסטוריה? גם אני לא אוהבת אותך ולא מלכלת עליך בכל זאת! כמה נפגעתי מעצם המחשבה שאתה, ילד שכל-כך אהבתי, ילד שכל-כך אהב אותי, עשה לי כזה דבר. רציתי לכעוס, רציתי לצעוק, רציתי לשנוא.. אבל שום דבר מהדברים שרציתי לא קרה! פתאום הייתי עצובה, היה לי רע, לא הרגשתי טוב. כל שלושת התיאורים האלה זה כלום ואפס לעומת מה שהרגשתי. אני לא יודעת כמה זמן ישבתי בחדר של הילדה שהייתי אצלה חושבת איך להגיב, מה לעשות. אחרי כמה זמן נכנסה חברה שלי לחדר ושאלה: "תגידי, קרה משהו?". סיפרתי לה כל מה שקרה. היא הסתכלה עליי ואמרה: "את לא עושה כלום כי את עוד אוהבת אותו!". חייכתי ואמרתי לה "מה פתאום, את יודעת שיש לי עכשיו מישהו אחר" היא אמרה "טוב.. אם את אומרת" בשאר הערב קצת התעודדתי, היה דווקא כיף ובאו 3 ידידים שלי. למרות זאת, לא הרגשתי טוב עדיין בגלל זה הלכתי מוקדם. בבית התארגנתי לשינה, הרגשתי עייפות ענקית, בלי שום קשר אליך, עבר עליי יום ממש לא נחמד וכבר רציתי להירדם, לעבור את היום הזה!! אבל בבית לא הצלחתי להירדם, שכבתי במיטה ולא הפסקתי לחשוב עליך, לא הפסקתי לשאול את עצמי למה עשית את זה. חשבתי עלינו, על איך שהכרנו, על איך שנהיינו ביחד, על מה שהיה בינינו, על האהבה המדהימה שהייתה ונעלמה. חשבתי לעצמי אם עשיתי לך אי-פעם משהו מספיק גרוע בשביל שתלכלך עליי. חשבתי על הידיים שלך שחיבקו אותי כל-כך חזק ולא נתנו לי ללכת, על השפתיים שלך שנישקו אותי כל-כך מדהים ולא יצאו לי מהראש אחר-כך הרבה זמן, על העיניים שלך שפעם ליוו אותי לכל מקום, על הקול שלך שפעם הייתי שומעת יום אחרי יום, על כל הזמן הזה שעבר בזמן שנפרדנו. אתמול בלילה התגעגעתי אליך, כל אתמול עמדו לי דמעות בעיניים, לא בגללך, פשוט היה לי אתמול יום ממש גרוע! אבל בלילה, כששכבתי במיטה וחשבתי עליך כל הדמעות יצאו החוצה. אני לא יודעת כמה זמן בכיתי במיטה בלי קול, אבל זה היה בכי שהצטבר לי הרבה זמן ורובו הצטבר בגללך, סוף סוף אתמול הכל יצא לי החוצה. רציתי שתהיה שם לידי, שתחבק אותי, שתנשק אותי, שתגיד לי שאתה אוהב אותי כמו שלא אהבת בחיים.. כמו אז!! אבל לא היית שם, והדבר היחיד שהיה שם זה הידיעה שאתה לכלכת עליי מאחורי הגב שלי וחשבת שאני לא אגלה, וזה אכל אותי מבפנים. והיום, שלחת לי הודעה לפלא שזה לא אתה ואני יודעת את זה. שדיברנו ניסית לשכנע אותי שזה לא אתה, אמרת שאתה רוצה שאני יאמין לך! ואני חושבת על זה ולא יודעת אם להאמין או לא.. אני נשארת עכשיו אם שתי שאלות שאין להן תשובה כרגע. א. הרי נפרדנו בגלל שקרים שלך, איך אני אדע שאתה לא משקר שוב בשביל לצאת בסדר בעיניי ובעיני כולם? ב. למה הגבתי ככה אתמול, יכול להיות שאני עדיין אוהבת אותך והדחקתי הכל בשביל לשכוח?