השיר שלי

הייתי בודד, כה לבדוהכל נראה שחורואין דבר שיעזורואז ראיתי אותך, היה ניצוץלהבה קטנה נדלקה בתוכיהלב נשרף מאהבה אלייךופתאום המנגינה שלך זורמת בעורקייפתאום הוצפתי, ברגשות שאיניי מכירואין לי אומץ לספר לךיכול רק לכתוב לך, שירהתקרבנו, ואינך יודעת מה אני מרגישואני כל כך רוצה שתדעי, אך לא מספר לאישנהיינו ידידים, ואני מביט בך בעינייםמנסה לרמוז לך, אך אינך מבינה, בינתייםרק רציתי שתדעי שרק אותך אני אוהבכי את השיר שליהמנגינה היחידה שאצלי בלבעברו חודשיםואני נקרע מבפניםספר לה מה אתה מרגישתגיד לה כבר, גלה להמה שלא גילית לאישאזרתי אומץ, את מעט התעוזה שבתוכיקבענו לדבר בגן, זוכרת? רק את ואנישפכתי את הלבאמרתי לך שרק אותך אני אוהבסיפרת לך הכל, חשפתי את עצמיכבר לא הייתי יכולהבטת בי ושתקתהאם אני רוצה אותו?הבטת בי ופשוט אמרת לי לארק רציתי שתדעישרק אותך אני אוהבכי את השיר שליהמנגינה היחידה שאצלי בלבפגעת בי, שברת אותיריסקת אותי לחתיכותמסתכל לך בעיניים, ורק רוצה לבכותאבל אני לא מסוגללא יכול לכעוס עלייךלא יכול לשכוח אותךלא יכול, פשוט לא יכולאת מבינה, יש דברים שלא נמחקיםדברים שבחיים לא שוכחיםואותך אני לא אשכחאיך אהבתי אותך כל כךידעתי שאסור לי לחשוב עלייך יותרידעתי, אבל על מלאך כזה מי ירצה לוותר?סבלתי, וזה לא הגיע ליסבלתי, ושוב רצית להפגש, רק את ואנירק רציתי שתדעישרק אותך אני אוהבכי את השיר שליהמנגינה היחידה שאצלי בלבסיפרת לי שאת רוצה לנסותמחזיק את ידייך הרכותושוב רוצה לבכות.סחפת אותי, ירדת מן השמייםואת מולי, מלאך תכולת עינייםירדת ולקחת אותי לענניםהייתי על גג העולםניפחת בנשמה שלי חייםזוכרת את הים?איך שכבנו שם?את המגע, הליטוף?איך עטפתי לך ת'גוף?התקרבנו, התחברנווהנה זה קורהמתחת לכל כובי השמייםוהירח שצופה.את מנשקת אותי ברכותואני מנשק בחזרהמעבירה לי יד בשיערכמה שאת מגרה...ואני מתאהב בך יותר ויותררק שהרגע הזה לא יגמררק רציתי שתדעישרק אותך אני אוהבכי את השיר שליהמנגינה היחידה שאצלי בלבזהו, הרגע נגמרוכבר ממש מאוחרהעוד רגע השמש תפציעתפרוץ מאחור ותאיר את הרקיעושוב את שותקתלמה את לא מדברת?את בוכה, מה קרה?למה את עצובה כל כך?ולמה הכל כל כך מסובך?אנחנו נפגשים שוב, בגןאני מרגיש שמשהו לא מסתדר כאןמביטה בי בעיניים ומתחמקתלמה את תמיד שותקת?"זה נגמר" לי את אומרת"זה לא מתאים עכשיו" את טוענתואפילו סיבה טובה אחת לא נותנתואני שבור, הדמעות נתקעות לי בעינייםאיך קרה שהמלאך שלי,השיר שלי, שוב ברחה אל השמיים?כנראה שאת לא הבנתשבשבילי את כמו חמצןבלעדייך לא נושםואני נחנק, לאט לאטאין אוויר יותררק רציתי שתדעישרק אותך אני אוהבכי את השיר שלי המנגינה היחידה שאצלי בלבושוב אני לבד, כה בודדהכל נראה שחור, ולא מצליח להתמודדאת מבינה, היית בשבילי הכלאין דבר שלא הייתי עושה בשבילךאבל גמרת איתי, ואין שום דברשיעזור עם הכאב...אני חי, אבל גם מתגוף עם נשמה מרוקנת שעומדת להתמוטטלוקח דף ועטאולי זה יעזור להשתחרר ממך?אולי זה יעזור להפיג את הכאב מעט?וזה לא עוזראפילו לא קצת...