איך הכול התחיל......

הכל התחיל בכיתה ז'.

בכיתה ז', כל התלמידים היו משובצים בתיפזורת..כלומר מכל מיני בתי ספר חדשים,
ומקומות חדשים, ואנשים שונים, ותחומים שונים ובקיצור אנשים שונים לגמרי..

למרות שהיו הרבה אנשים שהכרתי בכיתה עוד מתחילת שנה, מהבית ספר החדש, מהשכונה,
ועוד.. אבל הרוב היו חדשים..ולא עבר הרבה זמן וכל הכיתה שלנו התחילה להתגבש ולהפוך
לכיתה עם הרבה חברות ושטויות של גיל ההתבגרות, הבנים מתחילים להיות חרמנים, הבנות
עושות שטויות ועוד כל מיני דברים..מתחילות אהבות חדשות בכיתה ועוד..

אז נתמקד בילד אחד שהיה איתנו גם בכיתה וקראו לו עידן, שם די פשוט לילד כל כך
מוזר..אז ככה אני יתאר אותו קצת בקצרה: עיניים בצבע חום דבש כזה, שיער חום מתולתל
(ואפילו היינו מביאים לו את הכינוי "כבש"), הוא לא כל כך גבוהה בערך בגובה שלי
(1.55)..וזהו בקיצור ילד פשוט למדי..

אז ככה מאז שהכרתי אותו זה קצת התחיל להיסתבך..הוא ילד ממש מצחיק וכייף להיות איתו
כי בחיים לא יהיה לך משעמם, הוא תמיד מספר בדיחות וצוחק מכל דבר שזז (ולא זז)..

אפשר להגיד שהוא היה בין הילדים המקובלים בכיתה כי הוא היה מצחיק וכל זה..ואז הוא
התחיל לצאת עם חברה טובה שלי (גם מהכיתה) שקוראים לה מור, בהתחלה אמרתי להם 'מזל
טוב' וכאלה..אבל בתוך תוכי קינאתי..בהתחלה לא הבנתי מה יש לי לקנאות בה כי בכללי
הוא לא ילד יפה, הוא סתם ילד פשוט כזה והוא לא חתיך או משהו כזה..אפשר להגיד אפילו
שהוא דיי מכוער.

ואז ששמעתי שהם התנשקו אז "שמחתי" בשביל מור אבל עדיין הייתי מתה
להיות במקומה..למרות שבאותו הזמן לא כל כך הבנתי שאני
מאוהבת בו..ואז לאחר כמה חודשים מור באה וסיפרה לי שהם ניפרדו והם כבר לא
ביחד..ניחמתי אותה ואמר שיהיה בסדר ובתוכי ממש שמחתי..

ואז אחרי שהם ניפרדו התחילו לרוץ שמועות בכיתה שהוא נדלק עליי, ושהוא אוהב אותי
ושטויות כאלה..אבל ידעתי שזה לא נכון! אז גם לא העזתי לשאול אותו כי אז כבר הבנתי
שאני באמת אוהבת אותו..וזה נורא ריגש אותי כי זאת היתה הפעם הראשונה שהתאהבתי ככה
במישהו!!!

ולאחר כמה זמן שהוא התאושש מהפרידה שלו ושל מור הוא כל פעם היה יושב לידי בכיתה
והיינו מרבים לצאת בערב..ואל תחשבו שהוא היה כזה מרוחק ממני כמו קודם...תמיד הוא
היה הולך איתי יד-ביד וחיבוקים וכאלה..אבל הייתי בטוחה שזה מתוך ידידות ושהוא לא
מרגיש כמוני..

ואז לקראת סיום שנת הלימודים של כיתה ז' יצאנו בערב והלכנו (רק שנינו)..הלכנו
המון..אני זוכרת שחזרתי הביתה והרגלים שלי היו אדומות מרוב ההליכה..אבל נהינתי מכל
רגע!! הלכנו והרגשתי כל הזמן מאין פרפרים בבטן, וכל צעד שלנו הרגשתי שאנחנו יותר
מתקרבים ומתקרבים ועוד שניה הוא יגיד לי "רוצה להיות חברה שלי?" ואז זה באמת
הגיע--->הוא שאל אותי כמו תמיד עם הבדיחות שלו, תוך כדי שיחה, "רוצה להיות חברה
שלי?"..ואני התעלמתי כי חשבתי שהוא צוחק ואז הבנתי שלא..ואמרתי לו "כן!!"..

וזהו..אחר כך הוא ליווה אותי הביתה ואפשר להגיד שכאן נגמרה האהבה! כי אחר כך הוא
התחיל להתעלם ממני..ולא התקשר, לא יצאנו כמעט, לא בא אליי..

פשוט ככה זה נגמר..ואז הבנתי שאני צריכה לשכוח אותו-למרות שלקח לי המון
זמן-->ה-צ-ל-ח-ת-י!!! ואני ממש שמחה..

למרות שזה התחיל יפה וניגמר ממש עצוב עדיין אני לא ישכח את זה בחיים!!