בין ייאוש לבין תקווה

אהוב שלי כול המילים שבעולם לא יתארו את ההרגשה שמציפה אותי ברגע זה שאני כותבת לך את המכתב מבין רבים..


אני נמצאת עכשיו בצומת דרכים מבלי לדעת איך להמשיך אני ממשיכה להיות תקועה.. ועד כמה אני אוכל לחיות עם הכאב שתוקף לי את הלב?


כבר 5 שנים אני עוברת איתך מסעות מרימה הרים וגבעות רק בשבילך אהובי כדי שכול הטוב שבעולם יהיה שלך.. כול כך הרבה דברים עברנו יחד..כאב, אכזבות ורגעים של נחת. אני לוותר עלייך לא יכולה אני מרגישה כאילו נולדתי במיוחד בשבילך.. אבל כמה, כמה אני יכולה להמשיך לסלוח, להדחיק ולחכות כדי שתחזור אלי??..


כול בן אדם נולד עם כישרון יש כאלה לציור, לשירה, ריקוד ולי יש כישרון מיוחד לאהוב אותך זה הדבר שאני הכי טובה בו בעולם.. אני אוהבת כול דבר שבך..אני מאמינה בשלמותך.. אני חושבת שאין אף אדם בעולם שמיוחד כמוך..אני אוהבת לראות אותך נוהג, שר, צוחק , ישן אפילו שאתה מעשן אתה עושה את זה כול כך מיוחד כול כך מושלם..!!אני מוכנה לקבל אותך כמו שאתה לא מעירה לך על שום דבר ולא מנסה לשנות אותך..אתה גרמת לי להאמין שמלאכים לא נמצאים רק בשמיים..


אנשים אומרים שזאת כבר לא אהבה שזאת אובססיה..אבל הם לא מבינים את ההרגשה שיש לי בלב, את העוצמה שאני מרגישה בכול פעם שאני רואה אותך כאילו הלב הולך להתפוצץ..הלב שלי קורא בשמך והגוף שלי זועק אליך..


מהיום שהכרתי אותך לבוקר נהיה יותר טעם..קמתי כול יום שמחה כי ידעתי שדבר טוב קיים בעולם -אתה.. ומאותו היום שבו נפרדנו ליבי נחצה לשניים מאותו היום אני לא אותו האדם, בלעדיך אני חצי בן אדם..


שנינו יודעים שהגורל שלנו יחד אז למה? תסביר לי למה אתה אלי לא חוזר?


אני עכשיו קוראת בשמך ומתפללת לה' שיחזיר לי אותך...