קר

גשם בחוץ וכל כך קר, חשבתי שנהיה ביחד עכשיו..רציתי להחזיק מעמד עד החורף- איתך- בלי להבין מחדש שאין סיכוי, שזו שוב אותה אשליה מתוקה. חשבתי שהפעם ניצור לפחות ידידות אמיצה, עשיתי בשביל זה הרבה ואוי, זה קרה. התקרבנו, הכרנו מבפנים. זה היה הדדי נראה לי. לפחות זה.  איך אתה אומר- שום דבר הוא לא שחור ולבן. כל כך חכם אתה, ולמוד ניסיון, כל כך יודע ורואה את מה שאחרים לא רואים. כמה סתירות יש בך- כזה נפלא וכזה נורא. כל כך אמיתי- ובכל זאת משקר..כמה הייתי גאה שעזבתי, שהראיתי לך, שתחפש אותי ולא תמצא, והייתי צריכה באמת לעשות את זה, זו הייתה הגנה עצמית, זה היה חיים ומוות, רציתי שתתגעגע ושתצטער, ושתבין שפיספסת. ואני לא מתחרטת- אני יודעת שזה הדבר הנכון. אבל-


אני מציצה בהיחבא מהחלון ויודעת שהיום אתה עובר שם. והיום גשם ואין לך רכב, ואני כל כך פוחדת שקר לך, ושתצטנן בגשם. אתה גר לבד, ואין לך תנור. קול קשה לוחש לי עכשיו שיש שם אישה שתחמם אותך. אבל היא עדיין די ילדה ואני לא בטוחה שעד כדי כך היא אוהבת אותך שהיא תגיע. אני הייתי מגיעה... אולי לגביה אני טועה. אני יודעת שכרגע


פחות חשוב לי אם אתה מתגעגע אליי, אם אתה אוהב אותי, או אם אתה רוצה מישהי אחרת


אני פשוט כל כך מפחדת שקר לך, אני כל כך מקווה שאתה לא סובל שם לבד, שאתה לא בסכנה, אני מפחדת שרע לך. מפחדת שהמים נוזלים פנימה, מפחדת שאתה חולה, שאין לך כלום חוץ מאותה שמיכת פוך רכה שאהבתי כל כך לגנוב לך אותה. אחרי שכל כך התאמצתי להיעלם, אני רוצה לרוץ אליך לשם, ולעטוף אותך בהרבה שמיכות, לקחת אותך אליי ולבשל לך דברים חמים וטעימים, ולפנק אותך ולראות על פניך חיוך גדול, ואם לא מאושר (כי אתה מפחד מהאושר) אז לפחות קצת יותר רגוע.


אוף!!


אני אהרוס את חיי עם אבוא אליך עכשיו.


אבל אתה לא יכול להגיע אליי ואולי אתה זקוק לעזרה.


אני אוהבת אותך ילד קטן בן שלושים וחצי. הלוואי שיש איתך שם מישהי שאוהבת אותך ודואגת לך. הלוואי שתמצא באמת את האחת שתעשה אותך מאושר, שתחמם אותך, שתהיה נאמנה לך, ושתוציא אותך מכל הפחדים האיומים שאתה שרוי בהם ומהבדידות.


אני אוהבת אותך!