אגדה קסומה....שיר שפרסמתי פה פעם.. ושיניתי אותו קצתת..

היא תמיד חלמה,
נשמה,קיוותה
שמישהו אי פעם יבין אותה
איך היא נימשכה לקולות הטבע....
לשריקת הרוח....
תמיד שכאב בליבה
 היתה בורחת אל תוך עולמה
שם הרוח ליטפה,
ניגבה את הדימע
והרגיע את ליבה שכ"כ כאב ,
הנהרות לחשו לה סיפורים משכבר...
שהזמן הותיר אחריו.....
היא תמיד חלמה על הנסיך שאולי יחזור
:::::
שם הם ניפגשו בתוך עולמה.....
נהרות קידשו אהבתם.....
רוחות נשאו שבועתם......
הרגש התלהט בתוכם...
חימם את כבלי נישמתם......
שם.......
שם הם התקדשו בין הרים אדומים
לנהרות שוטפים,
שלשם הביטו כל בוקר זוג האוהבים.
היא ניכבשה בקסמיו
התאהבה כל יום מחדש
הם נישבעו לנצח לאהוב,
ולעולם לא לבגוד


אך הנסיך כמו בכל אגדה
עלה על ספינה והפליג מעולמה,
הבטיח שיחזור,
נשק על שפתה,
והשאיר וורד ודימעה


והיא ישבה בעולמה,
חיכתה לנסיך שישוב מהמסע,
מהמסע שהותיר אותה לבדה,
היא ישבה בלילות ובכתה חרישות.
איך הם שברו יחד את גבולות הזמן והדימיון,
איך ניסחפו לאותם עולמות,
איך הגורל אז חייך להם פנים,
איך אנשים סביבה תמיד היו שואלים
"האם יחזור?"
כך היתה יושבת בלילות
וכוכבים סביבה לוחשים
"הוא עוד יחזור",
הנהרות חרש מספרים על אהבתם,
לוחשים לאנשי העולם,
הרוחות שולחות תמונות קפואות
לזכרון בלילות ,
היא לא תשכח,
היא לא תישכח לעולם
 את ההוא ששבה את ליבה


שיצא למסע-בעולמה שלה..........