אהבה ראשונה...:(

חח..

איך להתחיל את זה בכלל..

אז ככה..

אני כבר שלוש שנים אוהבת אותו..

(אני בט' עכשיו)

בכתה ז' באמצע בערך הוא אמר שהוא "אוהב" אותי..

אבל הוא אחד כזה שכל הבנות היו אחריו אז לא הייתי צריכה להאמין לו..

אבל אני טיפשה אז הקשבתי..

נהיינו חברים..ומכאןן..הכלל התחרבש לי..

התאהבתי בו קשה..היינו חברים לפחות 5-6 פעמים..בכל פעם הוא מצא סיבה אחרת
לפפגוע..בפעם הראשונה הוא אמר שהכל היה סתם..שהוא לא ממש אוהב אותי..אבל אני
כמו...מפגרתת שוב הייתי איתו וככה המשיכו כל הפעמים..

הוא גם היה הנשיקה הראשונה שלי אז בכלל...

בפעם האחרונה שהיא הייתה כמעט שלושה חודשים..זאתי היתה הפעם הסופית..

הוא הכיר בנות..בזמן שהיינו חברים וכשהוא סיפר לי את זה הוא אמר שלא היה כלום ושהוא
סתם דיבר איתם..אז אמרתי בסדר אם לא היה כלום לא קרה כלום..נמשיך...

ואז פתאום התחלתי לראות שדהוא וחברים שלו נפגשים עם הבנות האלה...הרבה...הרבה...

עד שהוא התחיל לספר לי מה ב-א-מ-ת קרה..

אחת הילדות שמה נדלקה עליו ואמרה לו את זה (היאאאא ידעהההה שיש לו חברההה השרמוטה
הזאתייי) והוא..חח אמר לה שגם הוא נדלק עליה...

(א-נ-ח-נ-ו ע-ד-י-י-ן חברים!) קקיצר יום אחיר השיחה היפה הזאתי שלהם..

הוא התחרט על מה שהוא עשה והתחיל להגיד לה שהוא טעה ושהוא אוהב רקר אותי..

ואז כבר זה היה מה זה נמאס.. נפרדתי ממנו יום אחרי...

וזהו..

זה נשמע קצר אבל זה היה כמו נצח נשבעת לכם! זה היה סיוט

עברתי אחריו כמה ילדים אבל אין הוא לא יוצא לי מהראש..

מממקווה...שנהנתם...ביי..