השבוע של חיי..

היית של חבר שלי בדיוק 3 שבועות, הוא התייחס אלייך כמו לזבל..אצלי מצאת נחמה ..ופתאום נכנסנו לתוך אהבה..שאלתי אותו מותר חבר..?. אמר לי לך על זה אל תשאל אותי אפילו..ובאמת אכפת לו כאילו..? הימים חלפו..השעות עברו וכל דקה האהבה הלכה וגברה עד שהאדיוט החליט פתאום לא מוצא חן לי ..?!!! וזה היה כבר מאוחר מידי..התאהבנו ניפחו לך את השכל שנכנסת בין חברים אבל לי זה לא משנה כבר הלכת ממני בגלל דעות של אנשים, אני אומר שהיית צריכה להישאר אבל את אמרת שזה חזק מאיתנו ..רק שתדעי שאני שונא אותו על זה ושונא אותך על שאת ויתרת ככה והבטחת שלא תוותרי ..אני חושב כל יום אם הוא באמת חבר או שפשוט הוא לא יכול לראות מישהו אחר מאושר ..כי לו לא הלך איתך .. אם לי הייתה סתם מישהי בשבילי והייתי יודע שחבר שלי רוצה אותה והוא יהיה מאושר הייתי שמח בשבילו ואפילו עוזר לו עם זה... אני לא מבין אותו באמת הוא מקנא ומתבייש להודות בזה..כל כך רציתי אותך ועכשיו את רק עוד חלק מהלב שלי שנשרף ..הרגשתי שאני מאבד חברה וחבר ביחד...


                                                                                        רציתי לאהוב ניסיתי להיות חבר


                                                                                                     מצטער ..א....