הבלונדיני שלי..פרק 29

תקציר הפרק הקודם..:



"...."אין לי עוד אוויר... בלעדיייייך... כל גופי צמאאאאא.. רק אלייייךך......"



התעוררתי לקול "שירה" אם אפשר לקרוא לזה ככה...

מבחוץ ירד גשם.. אפשר היה לשמוע את הטיפות... ועוד מישהו שר ברקע...

כנראה איזה שיכור..

משהו בקול שלו היה נשמע לי מוכר.. אבל אני החלטתי לחזור לישון...

ובדיוק כשעצמתי את העיניים שמעתי...

"דניאלללללללל" "דניאלללללל בואיייי אלייייייי אהובתיייייייייי"

פתחתי את העיניים וזינקתי מהמיטה....

רצתי לכיוון החלון והרמתי את התריס...

פתחתי את החלון ורוח קפואאאאהה נכנסה לחדר....

רררררררררררררר.... איזה קוורר!!!

טיפות הגשם ירדו בקצב... ואני חיפשתי את הקול... הקול שקרא לי....



או שרק דמיינתי....?



ופיתאום... ראיתי אותו........"



לא האמנתי..

לא יכולתי להאמין...

זה היה בן...



הוא היה כולו רטוב מן הגשם...

הכל היה חשוך ורק פנסי הרחוב עם אורם העמום הצליחו להאיר ואפילו במקצת את עיניו ואת
הבקבוק שהוא החזיק בידו...

לא חשבתי פעמיים וישר יצאתי אליו...

הייתי עם גופייה ובחוץ הגשם לא חדל לרדת...

היה קפוא!!!

אבל עצם המחשבה שבן.. שם בחוץ.. שיכור....

עניינה אותי יותר...

רצתי החוצה סוגרת אחריי את הדלת של הבית.. ואחרי זה של הבניין...

יוצאת אליו...

עמדתי והבטתי בו יושב שמה על הספסל..

לוקח עוד לגימה מן הבקבוק.. וממלמל משהו לעצמו..

עוד לגימה..

ופיתאום הוא הרים את מבטו לעברי..

"אווווווווווו הנההההה היאאאאאא היא יצאהההההה אלייייייייייייייייייייי"

הוא צרח בקולי קולות....



התקדמתי לעברו לאט לאט.. שוקלת כל צעד....

למה אני עוד דואגת לו?

למה כל כך קשה לי להוציא אותו מהראש?

מהלב??

והנה אני כבר עומדת ליד הספסל שלו... מביטה בו...

עיניו כאילו נצצו אליי..

מבט מוכר נגלה אליי....

"עכשיו את נזכרת לבואאאאאאאאא?????" הוא שב לצרוח עליי..

ניסה לקום ונפל חזרה לסלפסל כולו צוחק..

"ב...בן.." הצלחתי להוציא מהפה שלי את השם שלו.. שכמו תמיד העביר בי רעד קל...

"מה אתה עושה פה בגשם???? השתגעתת?????"

"מה את לחוצה?? כולה כמה טיפותת.."

הגשם שלא חדל לרדת רק גרם לי להבין יותר ויותר עד כמה הוא לא מבין מה שהוא אומר...

"כמה טיפותת??? זה נראה לך כמה טיפותתת??" צעקתי עליו..

"לא נראה לי כלום...-הוא הוריד את קולו- רק נראה לי שאני מתגעגע אליךך... לא יכול
בלעדייך..."

הורדתי את הראש...

למההההה?? אלוהיםםם למה?????

"אני מצטער שגרמתי לך לשבת בבית חולים המסריח הזה... זה הכל בגללי.. בגלל הטיפשות
שליי...."

"אל תדאג לי.. אני בסדר עכשיו..."

אמרתי ונזכרתי במילותיו של הרופא :

--------------------------------------

"ילד בגיל שלך...

מודאג..

מפוחד...

הוא ישב סמוך לחדרך ולא זז משמה.. לא זז מהכיסא.. כל הלילה...ורק כל הזמן שאל אותי
מה שלומך.. מה מצבך.. איך את מרגישה...

מתי תתעוררי....

הוא נראה לי ממש מודאג... אפילו פעם אחת ראיתי את עיניו אדומות מבכי....

כששאלתי אותו אם הוא קרוב אלייך הוא אמר לי כן.. וששאלתי אותו מי הוא בשבילך הוא
שתק.. ממש השתתק...

וחזר לשבת..

רק כאשר הוא שמע שפתחת עיניים הוא לקח את עצמו ופשוט נעלם....לא ראיתי אותו
יותר...."

----------------------------------------



"בן.. אני יודעת שהיית בבית החולים..."

"מאיפה את יודעת?" הוא הרים את מבטו אליי..

"אני פשוט יודעת... למה לא נכנסת אליי?" אמרתי והתקרבתי אליו

"נראה לך?! שלא הייתי מפריע חססססס ושלווווווווםםםם (פה הוא שוב צרח...) לזוג
אוהבייייייייםם כשהם מזדיינייייםםםםםם"

"אתה מוכן להרגע י'בהמה???"

"לא אני לא מוכן להרגעע!! מה כואב לך שאני אומר את האמת?????

כואב לך שאני אומר שערןןןןןןןןן מזייייייייייןןן אותךךךךך כל כךךך חזקקקקקק שכלל
השכונה שומעתתתתתת???? האאאאאאא?????

זה שאת זונההההההה זאת לא אשמתי!!!!!!!!!!!!!"

הוא רק הגביר את קולו....

דמעות עלו בעיניי... לא יכולתי יותר...



סללללללאאאאאאאאאאאקקקקקק

נתתי לו כאפה...

הוא בחיים לא ישכח את הכאפה הזאת......



הסתכלתי עליו נגעלתתת ממנו...

ממה שיצא ממנו.....

או בעצם.. ממה שנשאר ממנו...

גועל נפש!!!!

ירדה לי דמעה מהעין...

"אתה רואה את זה י'זבלללל??????? -אמרתי והצבעתי לפנים שלי- אתה גורם לי
לבכוותת......

אז תצלם את זה טוווווווווב טוווווווובב כי אני בגללך לא בוכה יותררררר הבנת
אותיייייייייייייייייי?????????

חתיכת נבלהההה!!!

אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שליייייייי!!! אני שונאת אותך בן!!!!!

ש=ו=נ=א=ת=!!!!!!

אתה יודע איך קורראים לדבר הזה??? רגשש!!!

שמעת על המילה הזאתי פעם?????? חתיכת חרא....

אתה יודע רק לפגוווע.. לרמוס.. להרוג....

אבל זהווווווווווווווו!!!!! זה נגמרר!! שמעת אותיייייי???????? נ=ג=מ=ר=!!!

הנמכתי טיפה את קולי.. שיחשוב שאני מתמלאה בעונג כשאני מדברת על ערן..

אני מזדיינתת עם ערןן...

וווווואאאאאיייי *נשכתי את שפתי התחתונה* אתה פשוט לא מבין עד כמה הנאה הוא גורם
ליייי...

בחיים שלי אני לא נהנית ככהה!! בחיים לא נהניתי ככה!!!!

עם אף אחד אחר... רק עם ערנייי שלייייייייי... נשמהה שליייייייי!!!

עכשיו עזווב אותי בשקטטט תן לי לחיות כבר!!!!!! תתרחק ממניייייי!!!!!!

אתה רק הורג אותי יותר..."

נשמתי...

זהו... הוצאתי הכלל!!

מגיע לו לבנזונה הזה... מגיע לו!!

הוא סירב להאמין...

"הוא נוגע בך???? הוא מזיין אותך???" הוא לחש אליי

"כןןןןן!!!!!!!!!!!!! יש לך בעיה עם זהההההה???" צרחתי עליוו

"כןןןןןן בעייהה ענקייייייתת!!!!!!!" הוא החזיר לי צעקה..

"אז תלמד לחיות איתה..... י'אפססס!!!!"

אמרתי והסתובבתי.. מוכנה ללכת...

הוא תפס אותי והצמיד אותי אליו....

"אני אוהב אותך!! כלבהה אחת!! אני פשוט אוהב אותך!!"

הוא התקרב אליי ועבר על שפתיי עם שפתיו.. כאילו טועם אותן....

"אל תגעע בי!!" הזזתי את ראשי ממנו....

"מה אתה לא מבין???? מהה???? אתה לא מבין שאני נגעלתת ממך?????"

"את לא...."

"אני כןןןןןןןן!!!!!"

"אהה כן???????"

"כןןןןןןןן!!!"

"ומזה את נגעלתת??" שאל ונישק את שפתיי



סלאאאאאאקק

עוד סטירה...



"אל תתעסק איתי בן..... ממש לא כדאי לך...."

אמרתי וניגבתי את שפתיי... מתרחקת ממנו...

עוברת את הכביש ועולה במדרגות לכיוון הבית שלי...



שוב.. ספוגה כולי במים...

נועלת אחריי את הדלת..

"שתתפוצץץ!!" איחלתי לו..

ונכנסתי למקלחת........