תמיד האהבה הראשונה

אמיר שלי. הנה אני כאן מתקתקת מול המסך בשעת לילה מאוחרת, לא חושבת על שעות
השינה שאני מפסידה או על המבחן מחר, לר על מה שיהיה היה ויבוא. רק עליך, חושבת
ורושמת.

הסיפור האהבה שלנו זוכר? הכל התחיל כנולדת ושנה אחריך אני.. בו נדלג על הקטע
הזה..גדלנו ביחד ואז זה קרה. התחלת להגניב מבטים ילד דתי שלא מעז להתקרב לבנות ואני
ילדה דתייה שהשמלה מסתירה את רגליה היפות. חשבתי מה עובר על הבו אדם? והבנתי ככל
שחלף לו הזמן. הקשר היה בעיניים רק דיברנו דרכן ודיברנו. הבנו אחד את השני בלא
להוציא מילה וכך התקשרנו בלי שאף אחד ידע.

בוקר קיץ חמים, שזוף שמש. אני יוצאת מהבית בפנים של תשעה באב, לבשתי את השמלה
השנואה עלי ביותר, בליל בררה.. ירדתי בירידה שלנו, מתה מבושה מה יגידו היום בביצפר,
כיתה ה' זוכר?

הגעת כמו האביר על הזוז הלבן רק על אופניים, והסתכלת עלי.. הסתכלתי עליך ואמרת בוקר
טוב. הסמקתי אף פעם לא אמרו לי בוקר טוב.

{למי שלא מבין עד עכשיו הייתי ילדונת דתייה........ כיתה ה' והוא ו' גרתי ביישוב
דתי כיפות סרוגות והקשר בין הבנים לבנות.. בעצם לא היה קשר אנחנו התחלנו אותו
בעיקבותינו הגיעו עוד.. היום אני כבר בכיתה ט כימעט 4 שנים עברו מאז אני עברתי דירה
אחרי כיתה ה' ונפרדנו.. עכשיו אני כברק לא דתייה..גם לפני לא הייתי רק ביישוב של
דתיים אבל לכאורה וגם הרגשתי כמותם למרות שלא רציתי.. ואני ממשיכה לחולם על הילד
שאהבתי}



המשכת.. השמלה.. וגמגמת יפפה היוםם .. והסצקתי כמו עגבנייה.. בטוח שלא פחות וכל כך
אהבתי אותך! מאותו יום השמלה היייתה המועדפת עלי בכל הזדמנות היא הייתה נלבשת.. בכל
פעם היא הייתה יוצאת מהארון כשלבשתי אותה הרגשתי הילדה שלך הילדה של אמיר.



מאותו היום הייתה עולה כל יום בעלייה .. היית יושב מאחורי באוטובוס ומנסה להקשיב
לשיחות שלי. עלית לשחק עם אחי ולא הורדת ממני את העיניים וביקשת שאני אצטרף...

אני אוהבת אותך מאז זה נשאר ולא עובר התאהבתי ואני לא מסגלת להרפות.. אוהבת הילדה
האבודה

ילדה קטנה ומאוהבת



3833909 למי שבא לדבר.. ולא לשכוח להגיב