חמשת החושים

לו יכל הוא לגעת היה חובק אהבתך, אך גידם באבריו לכיוונך לא יתהלך.


ולו שמע את קריאתך הזועקת אהבה, לא היה מרחיק לכתו לדרך לא ברורה.


לו טעם רק פעם בחיים את סם האהבה, מתמכר היה לבטח אך בפיו אין התחושה.


ולו פקח עיניו רק פעם לראותך לו מחכה, היה רץ הוא למקום בו עמדת עירומה.


ולו בריח שושנים המבשרות על בוא הזמן, להיפתח לריחן שמציפה האהבה.


פזמון:


להרגיש אינו יכול כלל, להאזין חרש עולם.


בטעם מר מילותיו בולע, עיוור הוא בעולם.


אך כל בוקר מתעורר הוא לריח שושנים,


סתום אפו בוגד בו, חוזר הוא לחיים.


חמשת חושיו - פגם מילדות, ובנוסף להם, אילם הוא בשלמות...


דרך ארוכה עבר למד הוא לדבר, שמר עולם בפנים עכשיו הוא יספר.


מילותיו לא יספיקו לא בלילה קר, אסף את שנסתר ומזמור לך עכשיו שר....


"למדתי לראותך יכול אני לחבקך, רוצה אני להריח כל בוקר את שנתך.


להאזין למילותייך שלוחשות בי אהבה, ולטעום משיפתותייך מלאות הן בתשוקה...."


"מודה לך שהחזרת את מה שהאל לקח,


בחושיי אשתמש כעת בדרך נכונה...."