מכתב התוודאות לאהבה הראשונה שלי..!! נכתב לפני הרבה זמן.......

נדב, אני כותבת לך את המכתב הזה בתקווה שתבין,
למרות שאני ממש לא יודעת אם למסור לך אותו או לא.
אתה יודע תמיד קיבלתי מה שאני רוצה, בתור ילדה לימדו אותי שהכסף יכול לקנות הכל. תמיד היו לי את הבובות הכי יפות בגן ועד הג'ינסים הכי יפים בתיכון. אבל רק עכשיו אני מבינה שכסף לא קונה הכל, עליך זה לא עובד כל המתנות והטלפונים.
חשבתי שאני הילדה הכי מאושרת בעולם, עד שהכרתי אותך.
אתה מתנהג אליי כמו לילדה סתומה שלא מבינה כלום מהחיים שלה.
אז יש לי חדשות בשבילך נדב, המוח שלי אולי מפוצץ בכסף אבל זה לא אומר שהוא לא מתפקד. תתפלא יש לי מוח והוא פועל טוב מאוד!
אתה יודע מה הכי פוגע, כל החרא הזה שאתה מוכר לי, אני לא 'סתם ילדה קטנה עשירה ומפונקת'
אני שונאת את המחשבה שאתה משחק איתי, אתה נמצא איתה כרגע וזה משגע אותי.

"הם אינם יודעים"

למה השמש ממשיכה לזרוח?

למה הים ממשיך לסחוף את הגלים?

האם הם אינם יודעים?

זהו סוף העולם.. אתה לא אוהב אותי יותר,

למה הציפורים ממשיכות לשיר?

למה הכוכבים נוצצים?

האם הם אינם יודעים?

זהו סוף העולם.. הוא הגיע לסופו כשאיבדתי את אהבתך..

אני מתעוררת בבוקר ותוהה

למה הכל ממשיך להיות אותו הדבר כרגיל?

אי לא יכולה להבין, אני לא מסוגלת.

איך זה שהחיים ממשיכים כמו שהם?

למה ליבי ממשיך לפעום?

למה העיניים שלי כבר אינן בוכות?

האם הם אינם יודעים? זהו סוף העולם!

העולם נגמר כשאמרת לי "להתראות".


 
יודע מה, מילא אתה איתה, אבל אתה לא יכול לספר לי הכל עליכם ולצפות ממני לשמוח בשבילכם.

תבין נדב, פעם, פעם היינו ידידים הכי טובים. פעם יכולתי לסמוך עליך ולספר לך הכל. אבל היום? מה, כבר שכחת כל מה שקרה בינינו? בשבילי זה לא היה סתם נשיקות, סתם נגיעות, זה היה הרבה יותר. אתה האהבה הראשונה שלי. האכזבה הראשונה שלי. אי אפשר לספר הכל אחד לשני, אתה לא מבין שכל פעם שאתה מספר לי עליה אז אני לא מחייכת אני בעצם בוכה.

תפסיק לדבר עליה !! מילא אתה לא שלי, מילא אתה משחק בי. לפחות תהיה בן אדם. יודע מה, כבר לא אכפת לי.


 
אה.. ועוד דבר. אני רבה איתך בכוונה. אני לא משוגעת אני לא סתם מתפרצת עליך. אני עושה את זה בשביל שלא תידבק, בשביל לשכוח אותך, בשביל לא לראות אותך כי לעזאזל אתה מריח כל כך טוב..בשביל לא לשמוע אותך.. אתה נשמע כזה סקסי כזה מושך גבר.

אני שונאת את העובדה שכל פעם שאתם נפרדים, אתה בא אליי. ושוב חוזר אליה

כמו איזה טמבל..


 
"היא לא"

הוא מביא לה פרח,

היא לא מרוצה

הוא מקדיש לה בלדה,

היא לא מגיבה.

על המגדל הוא טיפס רק בשבילה

והיא עדיין אדישה.

היא לא מבינה ולא יודעת

מה היא מפסידה

היא לא יודעת להחזיר לו אהבה

אבל יותר מכל, היא לא יודעת כמה

שאני מקנאה.

כמה שהייתי רוצה להיות במקומה

הייתי אחרת, אותו לא מאמללת.

אפילו טיפה אחת של חיבה

לו לא נתנה, ואז כשהגיע תורי

סוף סוף היינו ביחד אז פתאום?

פתאום היא כלכך מתוקה?

הוא שוב מביא לה פרח ואותי זונח, ושוב הבלדה ושוב היא לא מרוצה

אז בתוכי במקום אהבה צמחה לה שנאה.


 
טוב נמאס לי. עוד דמעה יורדת על הלחי וזו עוד אחת פחות בשבילך, צא לי מהראש. כמו שאומרים מי שגורם לך לבכות לא שווה את הדמעות שלך. אתה באמת לא שווה את זה

פשוט צא לי מהראש.

אתה יודע שיש לי רגשות אליך, אז למה אתה מתעלם מזה?

אתה נהנה מזה? אתה יודע מה, אני לא רוצה לשמוע אותך יותר לעולם. כשאתה מסיים לקרוא את המכתב הזה אני רוצה שתלך ולא תחזור יותר לעולם.

שלך תותי.