לך

לך.....



אני זוכרת איך התאהבת בי, איך שלחתי לי מכתבי אהבה ואני הייתי קוראת אותם שוב ושוב,
אך בעצם הייתי עוד אחת ברשימה הארוכה שלך. אבל הכי מיוחדת כך נהגת לקרוא לי
"המיוחדת בנשים".

ידעתי שלא נועדנו להיות ביחד אז הפכנו לידידים הכי טובים, היום כשאני חושבת על זה
אז אני מבינה שאין דבר כזה ידידים הכי טובים.כל כך היית חשוב לי, אהבה לא ברורה,
קשר שאי אפשר להגדיר.

הכרתי אותך יותר טוב מכולם. הייתי בשבילך אמא,חברה,ידידה כל מה שהיה חסר לך. היית
מתקשר בלילות ובוכה על מר גורלך ואני היית שם תמיד כדי לחזק אותך, אבל איפה אתה
היית כשאני היית צריכה אותך??? בין חברה לחברה שכחת אותי והיית בא רק כשפגוע בך או
רמסו אותך, סלחתי לך על הכל, הייתה לי מין חולשה עלייך וכשחייכת כאילו כלום לא היה.

אתה כל כך טיפש שאתה הורס את החיים שלך בין המכות, הדגירות, האופנועים, הכלא ובתי
המשפט שכחת מי אתה.

בשקרים שלך קיוות להקסים ולהתחבב על החברים שלך אך לא הבנת שהפכת לבדיחה,ושכולם
צוחקים מאחורי גבך.

היית מוכנה להיות במשפט לצידך, לבקר אותך בכלא כשכולם וויתרו עליך, אבל הכי גרוע
שוויתרת על עצמך אז הפסקתי להאמין בך,להאמין לך,כמה אני יכולה להילחם בשבילך כשאתה
מוותר כך על החיים שלך???

פעם הערכתי אותך (אולי בגלל שלא רציתי לראות מי באמת אתה) ועכשיו אני מרחמת
עלייך...אני מקווה שתמצא מהוות וערך בחייך!