לצרפתיה שלי (רק אהבה תביא אהבה)

מלאך, זה מה שאת, מלאך.


לא פגשתי בחיים בחורה כמוך.. יפה, חכמה, מנומסת, טובת לב, רחמנית...אמרתי כבר שאת מלאך?


הטוב לב שלך הרס אותי, הרחמים שלך קרעו לי את הנשמה לחתיכות. נתת לי אשליה שאנחנו אוהבים, שאולי יש סיכוי, אבל זו היתה רק אשליה.


לא היית מסוגלת להגיד לי לא, עכשיו אני מבין שזה היה מתוך רחמים. את לא אוהבת אותי באמת, רק נתת לי הרגשה כזו, כדי שלא אפגע, כדי שלא אשבר. 


לא הפסקתי, ולא אפסיק לחשוב עליך. אני רוצה להלחם עליך אבל אי אפשר. את נעולה על הפנטזיה שלך, ואני לא כלול בה.


את רוצה חייל לוחם, הכי קרבי ,עם נשק, לא יזיקו גם נעליים אדומות ואיזה ארון על הכתף. אבל אני סתם חייל, גו'בניק מעפן, אומנם עושה עבודה חשובה (ככה אני חושב) אבל זה לא מספק אותך. את רוצה את הפנטזיה שלך.


החבר הקודם שלך היה קרבי, אמרת לי שאיך שהכרת אותו חשבת שזהו, הנה אהוב ליבך הגיע. אבל הפנטזיה הזה התפוצצה לך בפנים בצורה הכי כואבת שאפשר.


אני יושב איתך לפעמיים שעות, סתם בלילה, רק שנינו, שומע את הסיפורים שלך , על החיים שלך, על הידידים שלך, הצרות, האהבות , הכל. אני מקשיב להכל, אבל בתוכי אני רוצה אותך, אני רק סובל שאני לא איתך. אני נרקומן של אהבה.


אני רק חושב איך זה אם הייתי איתך, איך החיים שלי היו נראים, האם יהיה לנו קשה, קל? קשה זה בטוח, כי אנחנו באים מתרבויות שונות, לך יש את החברים שלך ולי את שלי.


למה גרמת לי להתאהב בך? היינו (ועדיין) יושבים בנדנדה שאני מחבק אותך ומנשק אותך ארוכות בצוואר, בלחי , בעורף... והיום אני מבין שנתת לי לעשות את זה רק מתוך רחמים, מתוך כוונה לא לפגוע בי , מכרת לי אשליה.


שאלתי אותך, האם את אוהבת אותי, לא ענית. שהתעקשתי לתשובה ענית כי את לא מסוגלת יותר לאהוב אף אחד, ועד שהאהבה תיפול עלייך לא תהיי עם אף אחד אחר.


אבל לא יותר, אני לא רוצה להיות איתך, רק אני רוצה לאהוב אותך , לא יותר מזה. אני אוהב לאהוב אותך.


אמרתי לך אתמול משהו שנאמר, בלהט הרגע. אמרתי שהדרך היחידה שתצאי לי מהראש זה שאני אתאבד, אבל מיום ליום אני מגלה שאת לא שווה את הכדור שאני אדפוק לעצמי בראש.


אני אוהב אותך, ועוד מעט תצאי לי מהחיים, ואז אני מקווה לפגוש מישהי אחרת.


אבל אם לקח לי 20 שנה למצוא אחת כמוך כמה זמן יקח לי למצוא אחרת?