בתקווה להמשך...

הכל התחיל במסיבת סילבסטר במועדון...אליה הלכתי עם כמה ידידים ובה פגשתי למזלי
מספר חברות איתן הייתי לרוב...

התחיל הכל כאשר הרגשתי שיכולה אני להשתחרר והייתי עם חברותיי...רקדתי למחשכות נפשי
בחופשיות...ולא ידעתי כי אחד מידידי רצה אותי,ולא אמר. חבר שלו,שלא ידע זאת, התקרב
אליי לקראת סוף המסיבה, לקח אותי לצד, רקד איתי,נישק צווארי...רצה לנשק שפתי אך אז
ראיתי מבטו של הילד ההוא, שאותי רצה..ולא יכולתי להמשיך...דחיתי את החבר..שדווקא
מצא חן העיני,בגלל ייסורי מצפון.

ימים לאחר מכן חשבתי והגעתי למסקנה שאם ההוא התחיל לנשקי ולהתקרב אליי במסיבה כנראה
כוונותיו אינן עמוקות וטובות אז וויתרתי על רגשות הפיספוס שלא המשכתי את נשיקותיו.

הידיד שרצה אותי אמר לי שהוא רוצה אותי, והסכמתי לנסות לצאת ולראות מה קורה, אחרי 5
פגישות שלא קרה כלום בינינו...הוא ראה שאינני כל כך מעוניינת והחליט לסיים עם הקשר
שלא היה גם כך.

אבן נפלה מלבי מפני שהרגשתי מאוד לא בנוח עם היציאות הללו, למרות שכלום לא היה בהן.

הראשון מהמסיבה שהתקרב אליי...דיבר איתי לאחרונה והפכנו לידידים מעט יותר קרובים,
במהלך יציאות קבוצתיות גם כן,והרגשתי שהיו מעט מתחים בינינו. הוא שאל אם רוצה אני
אותו,התחמקתי ולא ידעתי מה להגיד אז שאלתי חזרה, ואמר הוא שאינו יודע ואמרתי שגם
אני.

אך יודעת אני טוב שאם היינו יושבים לבד בחדר 1, לא הייתי יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני רוצה אותו...וחושקת ברגע בו ניפגש לבד, וכבר נדע מה לעשות ואיך הכל יקרה.

אינני מתחרטת...למרות שהינם חברים,מקווה שייצא משהו טוב מהעניין למרות שאני תאומה
והוא גדי.

השילוב יכול להיות מעניין ביותר

מבקשת עצות,תגובות וכל דבר העולה על ראשכם.

אקרא לעצמי יעל