היא נסחפה.. עם הגלים.. כמו האהבה...

חברה טובה שלי כתבה את השיר הזה..
ועוד המון שירים
היא כותב ממש יפה לפי דעתי.. כאילו.. כל שיר שלה מרעיד אותי מחדש ומפעיל את הדמעות שלי שעות נוספות..
תהנו.. ותגיבו.. זה חשוב! תנקס..



בלילה עטוף כוכבים, היא ישבה.
עטופה בקורי הלילה.
רעש האנשים שישבו בבתי הקפה שעל החוף נעלם מאוזניה.
היא השעינה ראשה על החול הקריר, מביטה אל השמיים זרועי הכוכבים.
צלילי המוזיקה שבקעו מהמכונית שמאחוריה הלמו באוזניה, אך היא לא הקשיבה.
הים קרא לה.
הוא זעק לה לשוב אליו,
לחזור אל ההתחלה.
היא הייתה פה כבר,
נשקה לחול,
לכוכבים,
לאהבה....
גופה נח על החול וראשה היה אי שם הרחק.
היא חיה בעבר, אבל גם בהווה, והשתוקקה להביט לעתיד.
קולות מן העבר קראו לה להביט אל העתיד,
וקולות ההווה משכו אותה אל עבר העבר.
מן הכוכבים נצץ אותו כוכב שפעמים כה רבות בעבר היא הביטה בו וביקשה אליו את משאלות ליבה הכמוסות.
והוא הזמין אותה לקרוא שוב אליו, ולבקש את ליבה.
היא עצמה עיניה בנחת,
רגיעה זמנית, לא שקטה,
נשמה עמוק.
כמו מן העבר היא חשה על שפתיה נשיקה.
נשיקה נצחית ועמוקה, ששאבה אותה אל העבר וזרקה אותה אל תהומות בלתי מתפשרים ברוחם.
כמו מחלום מתוק ומדהים
כמו מסיוט מחריד
היא פקחה עיניה והביטה באותו כוכב שבו הביטה בעבר,
בו הם הביטו...
הים קרא לה לשוב אליו.
דמעות עלו בעיניה כאשר היא הביטה באותו כוכב בודד,
היא הרימה עצמה מן החול,
פשטה את חולצתה וחצאיתה,
והלכה.
היא הלכה אל עבר הים שקרא לה,
אל עבר הגלים,
את עבר החופש,
פוגשת את העבר ושוטפת אותו.
הגלים נשאו אותה הלאה,
אל עבר המרחקים ואל עבר החופש.
היא רצתה להיות חופשייה
חופשייה לחיות,
חופשייה לצחוק,
חופשייה לאהוב.
המלח של המים ניתז על פניה,
גופה צף על פני המים כאשר היא מביטה באותה שקיקה אל עבר הכוכב...
וכך היא צפה לה בשלווה על פני המים,
שוטפת את העצבות ואת הכאב, משאירה את הטוב שבחייה.
וכאשר היא יצאה מן המים,
כאשר הים נתן לה את רשותו לצאת,
היא שבה ונשכבה על החוף.
עצמה עיניה ועטפה את עצמה בצלילים ובקולות.
וכשפקחה אותן,
ברגיעה שקטה,
והביטה אל עבר הכוכב,
היא לא מצאה אותו.
הוא נסחף יחד איתה.


והיא לעד תיסחף הלאה בליבי, ובלבבכם. ואותו הכוכב לעד ינצנץ בשבילי, ובשבילכם... ואהבתה לעד תסחוף את האהבה... כי היא ידעה לאהוב. כמוני.


ניקי.