אהבה,אכזבה..מי יודע?!-פרק 1קרן

לא חשבתי על התחלה,אני פשוט יספר את הסיפור.

הכול פרי דימיוני שהולך עם המציאות,ומה שקרה לי.



>

הכול התחיל מזה שהמורה אמרה לי לעבור לשולחן שליד.

בצער רב,עברתי, העבירו אותי מהשולחן של חברתי הטובה ביותר-ענבר, לשולחן שיושב שם
ילד די קמצן,וסנוב.

הייתי בטוחה שזהו,ימי הכייף ניגמרו,אך טעיתי.

וכך מתחיל סיפורנו.

"היי" אמרתי בשקט לתומר,הילד הכי קמצן בשיכבה.

הוא הסתכל עלי בבוז.

לקחתי את ספריי מהתיק והנחתי אותם על השולחן"גב' קרן!תיזדרזי" קראה
המורה."אוקי"לחשתי.

לאחר שעה של הרצאות על המגמה..התחלנו ליכתוב.

אך דווקה,באותו יום החוד של העיפרון נשבר ולא היה ליידי מישהו שיגיש לי מחדד.

הייתי בטוחה שעליו,תומר אני לא יכולה לסמוך..הילד הקמצן בטוח לא יביא לי מחדד
נכון?!

אך שוב טעיתי,הוא לא הביא לי מחדד הוא הביא לי עיפרון,בלי שביקשתי.

חייכתי אליו,והוא החזיר לי חיוך מתוק כדבש,פשוט הורס.

הסטתי את מבטי,שלא יראה את לחיי האדומות,שלא יראה שאני מסמיקה.

באותו רגע ידעתי-כול השמועות לא נכונות,הוא התגלה אלי כיצור חמוד,מנומס,אדיב
ומתוק,לא כך?!

נכון שזה רק עיפרון,אבל אני חושבת שהיתאהבתי כול כך..

מחשבותי שקעו..עוד דקה ועוד דקה ועוד דקה..*צלצול!* אוי!איזה טיפשה אני,לא העתקי
מהלוח והיא מחקה את זה..!

"אפשר..?" שאלתי את תומר.."כמובן!!!איזה שאלה" [תגידו,הוא לא מתוק?!]

בשיעור השלישי ענבר שלחה לי פתק..

"מיסכנה..חח לא נורא"

"למה?!" שאלתי אותה..

"זה לא ברור??!!,תומר!" היא ענתה..

"לא נכון!הוא ממש מתוק..אני חושבת שאני..עזבי!"

את הפתק שהיא באה להחזיר לי המורה תפסה.

ניראה לי שענבר חושדת שהוא-האהבה שלי.

אולי זה נכון,מי יודע?!



>

ועד כאן הפרק הראשון,אל תדאגו יהיו הרבה פרקים יותר מותחים ויפים! שווה לראותם!

-אוהבת-

קרן