בגללך...

אתה יודע כמה דמעות?


אתה יודע כמה רצון כבר לא לחיות?


אתה יודע איך פגעת?


אתה יודע איך שברת?


לא אתה לא יודע כלום כי בשבילך הייתי ברבי בובה שהייתה תמיד זמינה בשבילך


בשבילך ויתרתי על החיים על החלום על הרבה רגעים


לא הלכתי ליותר בנים רק אתה הייתי לי ואיתך הרגשתי בענינים


אבל אחרי שהלכת ונישארתי לבד הבנתי שכך זה יהיה לעעעד


וכל פעם מחד בכיתי והחרבה כבר לא יכלה  לשמוע אליך אתה כבר ניהית לכולנו צרה


אבל אני כמו שפוטה חזרתי אלייך ממש בובה


הייתי מאושרת רק באותם רגעים שנגעתי בשפתיך הרכים


בליטופים במבטים במילים


אבל אחרי שהלכת ושוב אותי עזבת בכיתי ועכשיו אני יודעת שזה לא אמור ליהיות כך


אלא ההפך אתה בובה שלי ולא אני שלך דיי כבר נמאס לי ליהיות סיפוק מיני בשבילך


=(