מעין מכתב סליחה... לא בטוחה כל כך

אני יושבת בשיעור מתמטיקה. כל היום חשבתי עליך. על מה שכתבת אתמול, על מה שעשיתי.
ההודעה ששלחת לי העבירה בי צמרמורת. והעבירה על הלחי שלי דמעה, שזלגה על חיוך.
הייתי עם האקס שלי אתמול, והוא חיבק אותי, ורעדתי.. לא יודעת על מה חשבתי. נראה לי על כלום.
רק שקעתי בחיבוק שלו. וכשחזרתי הביתה, והתכרבלתי במיטה הרגשתי צביטה בלב.
"הלב שלי שייך לך", זה מה שכתבת לי בהודעה, וגם באיי.סי.קיו.
ומה איתי? מה עם הלב שלי? למי הוא שייך? מתגעגעת אליך עכשיו יותר מתמיד. מרגישה רע עם עצמי. מרגישה שפגעתי, שהרסתי משהו, למרות שאתה בכלל לא יודע כנראה על מה אני מדברת.
מתלבטת אם להקריא לך את המכתב הזה או לא. אם לשמור בלב.
אם אני אקריא לך את המכתב כנראה שתכעס, שתפגע, שתבין מה עשיתי.
אם אני לא אקריא לך את המכתב אני ארגיש רע עם עצמי על שלא סיפרתי.
לא רוצה לאבד אותך, לא רוצה לשכוח ממך, לא רוצה לפגוע בך. ואני מפחדת. מפחדת שאחרי המכתב הזה כל מה שלא רציתי, באמת יקרה.
אתה חשוב לי מאוד, ואכפת לי ממך, יותר ממה שנדמה לך.
נכנסת לחיי בדרך הכי מוזרה שיש, ואני עדיין צוחקת. אבל ככל שעברו הימים נכנסת עמוק יותר ויותר, הגעת לליבי ונגעת בו. חיבקת אותו בחום, ונשארת שם. לא יצאת, וגם לא תצא.
אני לא יודעת איך להגדיר את ההרגשה שלי או את הרגשות כלפיך. אתה משהו מדהים ואני לא אאבד אותך. אני לא אתן לך ללכת ממני.
רוצה שתכנס לראשי כמו שנכנסת לליבי, ושתבין אותי ואת מה שאני עושה. למרות שלפעמים אני לא מבינה.
אדם... תחשוב באמת. מה אתה רוצה שיהיה? מה אתה רוצה שיקרה? ואל תשאל אותי:"ומה את"?
כמו שאתה נותן לי זמן לחשוב אני רוצה שתחשוב גם.
אני מתגעגעת, ולא מצליחה להפסיק לחשוב. עליי, עליך, עלינו. מה יהיה, מה יקרה, איך, ומתי...